ספק אם היה העד בדוק לה קודם שקנחה ונמצא עליו דם מוקמינן לה בסתם עדים שדרכן להיות בדוקים (ס"ט בשם מהר"ם לובלין ס"ק ס"א). ונ"ל דהכל לפי הענין יש לדון אותו לעד הבדוק או לשאינו בדוק ועכ"פ לא הוי כעד המזדמן שחזקתו מלוכלך ואם בדקה עצמה בכתונת שפשטה היא או בעלה וכבר היה מונח בין הכלים המוכנים לכביסה נ"ל דדינו כעד המזדמן (ועיין בס"ט ס"ק ס"א בשם פמ"א) וגם זה לפי הענין אם מצניע החלוקים בתיבה דשם אינו מצוי דם ועכ"פ לא גרע מעד שאינו בדוק ועיין בסי' הסמוך:
חכמת אדם · סימן קי״ג, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.