כיון שלא הכריעו הפוסקים אזלינן לחומרא דהיינו דתיכף שראתה ג' ראיות ט"ו ניסן ט"ז אייר י"ז סיון צריכה לחוש לי"ח תמוז דשמא הלכה כדעה ראשונה דקובעת בג' ראיות אך לענין זה לא אמרי' דקבעה ווסת דלא תצטרך לחוש לי"ז תמוז שהוא ווסת החדש דאלו לדעה זו א"צ לחוש לי"ז תמוז שהוא ווסת החודש כדין כל אשה שאין לה ווסת קבוע דצריכה לחוש לווסת החודש וגם שהוא יום הפלגה שהרי מן ט"ז אייר עד י"ז סיון הוא ל"א יום דאייר חסר ומן י"ז סיון עד י"ז תמוז הוא ג"כ ל"א יום וא"כ לדעה זו א"צ לחוש עוד לי"ז תמוז שכבר יש לה ווסת קבוע לדילוג אבל כיון דאפשר דהלכה כהפוסקים דראיה ראשונה אינה מן המנין וא"כ עדיין אין לה ווסת קבוע ולכן מספיקא צריכה לחוש לי"ז בתמוז וגם לי"ח בתמוז (ודע דבש"ך ס"ק י"ט שכתב שחוששת להפלגה שקבעה ב"פ ובאמת אין הפלגה זו שוה שהרי מן ט"ו ניסן עד ט"ז אייר הוי ל"ב דניסן מלא ומן ט"ז אייר עד י"ז סיון הוי ל"א יום דאייר חסר אלא כוונת הש"ך כיון שלא ראתה לימי החודש שוין א"כ צריכה לחוש לווסת הפלגה שהרי כבר ב"פ ראתה בהפלגה וא"כ צריכה לחוש לי"ז תמוז שתהיה גם כן הפלגה ל"א יום אך צ"ע דבלא"ה צריכה לחוש לי"ז תמוז משום ווסת החודש וגם אזלינן לחומרא שאינה נעקר אלא בג"פ וגם אסורה עד שתבדוק כדלעיל סימן ג' (ש"ך שם):
חכמת אדם · סימן קי״ב, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.