ראתה ג"פ בג' חדשים בדילוג וחזרה וראתה באותן דילוגים עצמם אם נהגה כן ג"פ הרי זה ווסת קבוע לדילוג חליל' כיצד ראתה ט"ו ניסן ט"ז אייר י"ז סיון וחזרה חלילה וראתה ט"ו תמוז ט"ז אב י"ז אלול. ועוד חזרה וראתה ט"ו תשרי ט"ז חשוון י"ז כסליו קובעת ווסת לדילוג וחוששת לעולם ט"ו לחודש זה וט"ז לחודש זה וי"ז לחודש זה ואפי' לדעה ב' דלעיל בסי' ח' דבעינן ד' ראיות מודה הכא שכיון שראתה כן ג"פ בט"ו לחודש זה וג"פ בט"ז וג"פ בי"ז א"כ דומה ממש כאלו ראתה בג"פ לג' חדשים בימים שוין (סעיף ח') וה"ה בג"פ בב' חדשים וחוזר חלילה נמי הוי ווסת קבוע כגון שראת' ט"ו ניסן י"ו אייר ט"ו סיון י"ו תמוז ט"ו אב י"ו אלול קבע ווסת וחוששת אח"כ ט"ו תשרי י"ו חשוון ט"ו כסליו י"ו טבת וכן לעולם (ש"ך ס"ק כ"א):
חכמת אדם · סימן קי״ב, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.