ווסת החודש כיצד. ראתה באחד בניסן צריכה לחוש לאחד באייר דהיינו יום ב' דר"ח שהוא שוה לימי החודש וכן לאחד בסיון דאע"ג דזה מלא וזה חסר אין בכך כלום דלעולם אזלינן אחר ימי החודש ולהפוסקים דצריכה לחוש אף לעונה בינונית צריכה לחוש גם א' דר"ח אייר שהוא יום שלשים מן א' ניסן וזכור זה. כיצד קובעתו ראתה בא' בניסן צריכה לחוש א' באייר לא ראתה א' באייר אינה צריכה לחוש א' סיון שהרי עקרתו כבר ובפ"א אבל אם חזרה וראתה א' באייר חוששת א' בסיון. לא ראתה א' בסיון א"צ לחוש א' בתמוז שכבר נעקר בפ"א שאעפ"י שראתה ב"פ נעקר בפ"א חזרה וראתה בא' בסיון הרי כבר קבעה לראות תמיד א' בחודש וצריכה לחוש לעולם א' בחודש עד שיעברו עליו ג"פ אחד בחודש ולא תראה שהווסת הנקבע ג"פ אינו נעקר עד שיעבור אותו הווסת ג"פ ולא תראה בו שאז נעקר ואינה חוששת לו עוד וכן הדין בכל הווסתות חוץ מאלו שנכתוב בו בפירוש שנעקר בפ"א (כ"ז בסעיף א' ובסעיף ו' ובסעיף י"ג (ברמ"א):
חכמת אדם · סימן קי״ב, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.