חכמת אדם · סימן קי״ב, ט״ו

ווסת הימים שוין ובדילוג. כיצד ראתה ג"פ באחד בשבת או בה' בו כגון שראתה ביום א' בשבת ולאחר ג' שבועות חזרה וראתה בא' בשבת ועוד חזר' וראתה אחר ג' שבועות ביום א' בשבת כיון שראתה ג"פ ביום א' ושוותה ראייתה שאינו מופלג אחד מחבירו קבעה לה וסת ואלו דיינינן לה בהפלגה היתה צריכה לראות פעם רביעית לאחר כ"א יום שא"א לומר הפלגה עד שתראה פעם שני כדלעיל סי' ז' משא"כ כשקבעה הפלגה זו לפי ימי השבוע דינה כווסת החודש שהרי ניכר ראיה ראשונה שהיתה ביום מיוחד מימי השבוע כמו בווסת החודש ולכן ג"כ דינה כווסת החודש לענין זה שאעפ"י שתחזור לראות בדרך משל בשבוע ב' ביום ב' ואלו חשבינן רק להפלגה בטלה כבר ראיה זו מיום א' אבל כיון דאמרינן שהיום הקבוע הוא הגורם לא בטלה ראיה זו הראיה שראתה ביום א'. ועוד נ"מ דאלו קבעה ווסת להפלגה והיתה חוששת ליום הפלגה וכשעבר אותו יום הפלגה א"ל לחוש עוד להפלגה עד שתראה פ"א כגון שרגילה לראות ד' ראיות מכ' יום לכ' יום ואח"כ עבר פ"א יום כ' ולא ראתה א"א לה לחוש להפלגה עד שתראה פעם אחת ואז חוששת ליום כ' מאחר שהיה לה ווסת קבוע כמו שנכתוב בסימן י"ח אבל אם קבעה ווסת ג"פ עפ"י ימי השבוע ואח"כ עבר פ"א לסוף ג' שבועות ולא ראתה כשיגיע יום א' בשבת לאחר ג' שבועות שהיתה ראויה לראות חוששת כמו בווסת החדש שאם יש לה ווסת קבוע בר"ח ואח"כ עבר ר"ח אחד ולא ראתה דאעפ"כ צריכה לחוש לר"ח השני עד שתעקרנו ג"פ וה"ה הכא ונ"ל דעכ"פ א"צ לחוש עד שתראה ב"פ באחד בשבת ואז תחוש לאותו זמן לא' בשבת שהרי אינה יודעת למתי תפליג ואם לא ראתה בזמן מופלג שוה אינה קובעת לימים (סעיף ו' ועיין דרישה וב"ח וש"ך וס"ט ומנ"י) וצ"ע בדין זה דאם ראתה כבר ד' פעמים בכה"ג די"ל דקבעה ווסת להפלגה או עפ"י השבוע מי נימא דראתה בהפלגה ודיינינן לה כווסת הפלגה או דינה כווסת עפ"י השבוע (ועיין בכו"פ וס"ט ס"ק נ"א שהניחו בצ"ע וסיים בס"ט שיחוש לחומרא כשניהם כמבואר בסי' ט'):