וכן ראתה בא' בניסן ובא' בסיון ובא' באב קבעה לה ווסת לר"ח לדילוגים לכ"ע דאינו דומה לדילגה בימים שאינם שוין דלכך י"א דבעינן ד' ראיות אבל הכא שהם לימים שוין ביום קבוע סגי בג' ראיות וחוששת לעולם לב' חדשים אבל אם דילגה לחודש אחד כגון שראתה א' בניסן וא' באייר וא' בסיון לא ראתה וראתה א' תמוז לא קבעה ווסת וכן הדין כשראתה ט"ו ניסן ט"ז אייר י"ח סיון אינו כלום ולא קבעה ווסת לדילוגין ואפילו אם היה לה קודם לכן ווסת קבוע ליום י"ד ל"א כיון שראתה עתה ביום ט"ו י"ו דקבעה ווסת אלא בעינן שתראה ג' ראיות מלבד ראיה די"ד והלכך זו שסירגה לי"ח לא קבעה ווסת (ש"ך ס"ק כ"ד) אלא שאם תראה י"ט תמוז אזי תקבע לה ווסת הפלגה מן ל"ב יום בד' ראיות שהרי מן ט"ו ניסן עד ט"ז אייר הוא ל"ב יום וכן מט"ז אייר עד י"ח סיון ל"ב יום וכן מי"ח סיון עד י"ט תמוז יש ל"ב יום (סעיף י' ובש"ך ס"ק כ"ג):
חכמת אדם · סימן קי״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.