הרואה דם בשעת תשמיש מותרת לשמש כשתטהר מיהו מיחש חיישינן אפי' בפעם א' כגון אם ראתה פעם א' בליל טבילה צריכה לחוש ב' חששות א' שמא הטבילה גרמה לה לראית ושמא היום גרמה לה כדין ווסת החודש לפיכך צריכה לחוש לווסת החדש וגם צריכה לחוש אפי' לא היה הטבילה השניה באותו יום בחדש דשמא הטבילה לבד גרמה. ואם לא ראתה בליל טבילה שניה א"צ לחוש לליל טבילה ג' דכיון דלא קבעה ג"פ נעקר בפעם א' ולא אמרינן זה שלא ראתה בליל טבילה ב' היה מחמת שלא שמשה דהטבילה גורם כשתשמש אז תראה וא"כ עדיין תאסור לעולם בליל טבילה לשמש זה לא חיישינן אלא החששה היא שהטבילה לבד גורמת לראות בין תשמש או לא תשמש ולכן כשטבלה ולא ראתה נעקר חשש הזה. ראתה פעם ב' בליל טבילה צריכה לפרוש ליל טבילה ג'. ראתה פעם ג' בליל טבילה ה"ז כרואה מ"ת ואסורה לשמש אא"כ היה ביאת היתר בנתיים כדין רואה מ"ת ודלא כמו שהבינו המנ"י ומקצת אחרונים דס"ל והבינו מט"ז ס"ק י"ד דקבעה ווסת לראות בליל טבילה ואסורה לשמש תמיד בליל טבילה אבל מותרת לשמש בליל ב' שלאחר הטבילה אבל כו"פ וס"ט דחו זה בב' ידים וס"ל דדינה כרואה מ"ת ואסורה גם בליל ב' שלאחר' טבילה דדוקא לחומרא חיישי' שמא הטבילה גורמת אבל לא לקולא:
חכמת אדם · סימן ק״י, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.