חכמת אדם · סימן ק״י, י׳

ואם יודעת שדרך מכתה להוציא דם והמכה במקור עצמה אעפ"י שאינ' מרגשת עתה שדם זה בא ממכתה וכן כל מכה שרגילין נשים אחרות לראות דם ממכה כזו אעפ"י שזו אינה יודעת ה"ז כאלו יודעת שדרך מכתה להוציא דם (ט"ז ס"ק י') אעפ"י שאין לה ווסת קבוע אם שמשה בתוך ל' יום דהיינו עונה בינונית תלינן בדם מכה ואז אף האשה טהורה וא"צ ז"נ (ש"ך ס"ק כ"ג) וה"ה אם מרגישה שנופל ממנה דם מהרחם בלא תשמיש או שמוצאה דם ע"י בדיקה כיון שיש לה מכה במקור שיודעת שמוצאת דם אעפ"י שאינה מרגשת שדם זה הוא בא מן המכה מ"מ האשה טהורה אם יש לה ווסת והוא שלא בשעת ווסתה (ש"ך ס"ק כ"ד) ונ"ל ה"ה באין לה ווסת והוא בתוך ל' יום כמש"כ ס"ק כ"ג ועיין נדה דף ט"ז ע"א רש"י ד"ה אפילו תוך ימי נדתה) ומ"מ בשעת ווסתה או מל' יום לל' יום שהוא העונה בינונית דדינו כעונת הווסת אינו תולה לומר שזה הוא דם מכה אעפ"י שיודעת שמכתה מוציאה דם דא"כ לא תטמא לעולם והרי אנו יודעין שהיא רואה כשאר נשי' אבל אם מרגשת בבירור שדם זה בא מן המכה אפילו בשעת ווסתה טהורה דל"ש לומר א"כ לא תטמא לעולם שהרי כשלא תרגיש בבירור שבא מן המכה תהיה טמאה בשעת ווסתה (ש"ך ס"ק כ"ו הלשון מגומגם ונ"ל שכצ"ל דהא תהיה טמאה כשלא תרגיש וכ"כ תוספת ואגודה עד סוף הס"ק ואחר כך צ"ל ועוד כו' עד וכ"כ תוספת):