אם כל זמן שהיא בודקת בחורים וסדקים אינה מוצאת כ"א במקום א' בצדדין יש לתלות שממכה שבאותו צד בא כיון שיש הוכחה לזה שתמיד מוצאת במקום אחד וכ"ש אם מרגשת בשעת בדיקה כשנוגעת בצד המקום ההוא כואב לה קצת ובשאר חורין וסדקין אינה מרגשת כאב כלל ובזה אין חילוק בין יש לה ווסת או לא כיון שיש הוכחה שהוא מצדדים (עיין ש"ך בנק"הכ ס"ק י') ומ"מ יש להחמיר באשה שאין לה ווסת אם לא במקום הדחק (עיין ט"ז וש"ך בנק"הכ) ולכאורה היה נראה דזה מיירי שאינה יודעת כלל שיש לה מכה מבוררת רק מכח אומדנא שתמיד מוצאת במקום אחד אבל אמ"ו בנ"ב סי' מ"ו כ' דזה מיירי דוקא ביודעת שיש לה מכה רק שא"י אם מוציא דם וכן נראה באמת מדברי מהרא"י ואין לזוז מדבריו:
חכמת אדם · סימן ק״י, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.