חכמת אדם · סימן י״א, ד׳

אבל אם יש בה ב' בועות סמוכות זו לזו אסורות אפי' מלאות מים זכים. והטעם י"א דאין סמיכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלה את הבועות (רש"י) וי"א שהדבר קרוב שיש נקבים ביניהם (רמב"ם) וי"א דכיון דסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת חבירתה סופו של עור לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי מעכשיו (רשב"א) ואפי' מלאות רות דעת הפ"ח להטריף לפי טעם זה והב"ח והש"ך מכשירין. ומ"מ כיון שיש פוסקים דס"ל דאפילו ב' בועות דסמיכי אם הם מלאים מים זכים צלולים ומתוקים דכשר (רמ"א סעי' ג' וע"ש בש"ך ובט"ז) ואפי' לטעם שדוחקת זו את זו דס"ל כיון דהמים זכים יתהפך מהר למיגלא וישוב להתרפאות במהרה וכן יש פוסקים המכשירים במלאים רוח אע"ג דסמיכי (ב"ח וש"ך בס"ק ט') יש לסמוך עליהם אם הוא הפסד מרובה וגם שעת הדחק אבל בלא"ה אין להכשיר אם לא במקום שכבר נהגו כך להכשיר עפ"י אותן הפוסקים (ש"ך ס"ק ט"ז) ולפי מה שכתב הש"ך שם ס"ק ט"ז דאין להכשיר במים זכים אם לא בהפ"מ ושעת הדחק והיינו מטעם הרשב"א וא"כ ה"ה במלאים רוח וגם דברי הש"ך שכתב דמלאים רוח לא מקרי בועה צ"ע שהרי המחבר בס"ח הכניס מלאה רוח בכלל בועות) והסימן לידע איזה מים זכים דאנן לא בקיאין בין זכים לעכורים כל שיש לה כיס בפני עצמה ונקלף מן הריאה ואין רוח יוצא ממנו כשמנקבים הבועה וגם עור של הבועה לבנה היא גם מבפנים הוא סימן שהיא מים זכי' (ש"ך ס"ק ט"ו) והמי' יקבל אותם בכלי ולא ביד ולא ינקוב בסכין אלא בקוץ שאם ינקב בסכין מיד יהיו מלוחים (פ"ח ס"ק י"ב בשם מהרי"ו) ואח"כ יטעום אותם מן הכלי אם אינם מרים או מלוחי' (כן מוכח מדברי מהר"יו שהבאתי) דאז דינם כעכורים (ש"ך שם):