חכמת אדם · סימן ק״ב, א׳

דין תקנות הקהל (סימן רכ"ח) [*) כל דינים הללו היו בימים הקדמונים, כי עתה נשבר שבט החרם והנדוי מיד הב"ד והקהל אם לא עפ"י רשיון המלוכה והממשלה ואם גזרו הקהל אם הוא נגד רשיון המלוכה מותר לעבור כמבואר לקמן סי' ד'.]כל ב"ד שבעירו וכן זט"הע הנבחר ע"פי הסכמת המנהג שנוהגים בעירם היה להם בימי קדם דין כב"ד הגדול שהיו יכולים לתקן תקנות ולהחרי' ולהשביע וכל תקנה שתקנו בחרם היה לו כל דין איסורא דאורייתא והולכין בספיקו לחומרא. ואם תקנו בלא חרם ושבועה אלא תקנה בעלמ' הוא ככל מילתא דרבנן והולכין בספיקו לקולא (עיין סי' רי"ח ובש"ך ס"ק ג' ובסי' רכ"ח ט"ז ס"ק מ"ב) כללו של דבר כמו שמחו בין לקיים תקנות חכמים שתקנו לנו אנשי כנ"הג ותנאים ואמוראים כך מחוייבי' לקיים כל תקנו' הקהל שתקנו בעירם אם לא שמתקנין דבר שאין רוב ציבו' יכולין לעמוד בו (ססי' רכ"ח) דאז אינו חל כלל ולא יוכל שום אדם לומר לא שמעתי החרם כי אע"פי שלא שמעו כלל אפ"ה חל חרם הציבור על כל אדם ואפילו אותן שאינם נותנים מס ואסור לעבור על חומרי המקום כ"ז שהוא בתחום העיר (סי' רכ"ח סעיף ל"ג):