ונ"ל דה"ה האומר הרי עלי ללמוד בכל יום שיעור קבוע בקנס לצדקה כיון שכוונתו היה רק משום הלימוד חל הנדר תיכף ויכולין להתירו כדלעיל סי' כ"ד אבל אם אמר ובאם לאו אתן כך לצדקה נמצא שהם ב' נדרים אז יתירו לו הא' אם הוא לצורך ונדר ב' נשאר בספק כדלעיל סי' כ"ד ועיין בב"א שכתבתי שם תיקון כזה:
חכמת אדם · סימן ק׳, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.