נדר על דעת חבירו בשביל שום טובה שעושה לו בשביל השבועה כגון שנתן לו בתו לאשה או מלוה לו מעות ומתירא שיברח ומשביע אותו שלא יזוז ממקומו בלא ידיעתו אין מתירין לו אא"כ הודיע לאותו שנדר לו ויתרצה בזה להתירו כדמצינו במשה שנשא בת יתרו וכתיב ויואל משה כו' דהיינו שנשבע ליתרו שלא לשוב למצרים ומצינו שאמר לו הקב"ה לך למדין ואמרו ז"ל שאמר לו במדין נדרת לך והתיר לך נדרך במדין וכל מקום שהנשבע קיבל טובה מן המשביע אע"ג שהמשביע קבל יותר טובה ממנו אפ"ה מיקרי הטבה שהרי יתרו קבל יותר טובה ממשה שנשא בתו ואפ"ה מקרי הטבה. ואם נשבע לפני שלוחו אין מתירים לו אלא מדעת משלחו או מדעת השליח עצמו דשלוחו של אדם כמותו (סי' רכ"ח סעי' כ) ואם מת המשביע י"א דלא מהני התרה (ש"ך שם ס"ק ל"ג) ואפשר דיורשיו הם במקומו וצ"ע:
חכמת אדם · סימן ק׳, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.