אבל מי שעושה עבירה א' להכעיס. או שהוא מומר לחלל שבת בפרהסיא או מי שאינו חושש בשחיטה ואוכל נבלות אף על פי שאינו עושה להכעיס דינו כלהכעיס ולכן אפילו אחר בודק הסכין וזה שוחט ואפילו ישראל עומד ע"ג ורואה ששחט כתיקונו מכל מקום שחיטתו נבלה דכתיב וזבחת מי שהוא בר זביחה וזה כיון שפקר אינו בר זביחה. ודוקא מחלל שבת במלאכה דאורייתא אבל אם מחלל במקח וממכר וכיוצא בו בדבר שאין איסורו אלא מדרבנן כשר (תב"ש) ומי שאינו מאמין בדברי חז"ל חשיב כנכרי לענ"ז ומחלל שבתות (עיין סימן קי"ט בש"ך ס"ק ט"ז): והקראים בזמה"ז דינם כנכרים גמורים לענ"ז ואינם בר זביחה כלל (ש"כ סימן ב' ס"ק כ"ד):
חכמת אדם · סימן א׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.