חרש המדבר ואינו שומע לא ישחוט לכתחלה מפני שאינו שומע הברכה וכן ערום לא ישחוט שאינו יכול לברך. ובדיעבד כשר דאין הברכה מעכב אבל השומע ואינו מדבר שוחט אפילו לכתחלה דהיינו שאם אחר שוחט ג"כ אזי יברך האחר ויכוין להוציא גם זה וזה יכוין ג"כ שיוצא בברכה זו אבל אם האחר אינו שוחט לא מצי לברך דהוי כברכת הנהנין דאמרינן לא יהנה ואינו דומה לברכת המצות (שם אחרונים דלא כט"ז):
חכמת אדם · סימן א׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.