חכמת אדם · סימן א׳, ג׳

א"צ שידע כל חלוקי דינים אלא אם אומר על דבר זה אלו בא לידי הייתי מסתפק ושואל קרינן בו שפיר יודע: ומ"מ זהו מעיקר הדין אבל בזמה"ז שנדפסו הרבה חיבורים בהלכות שחיטות ובדיקות והם סדורים בסידור נכון ואם יאמר על דבר המפורש שם אינו יודע או אפילו על מותר אסור הרי חזינן שלא למד והרב המחבר בית הלל העביר שוחט אחד ל' יום מפני שלא ידע הסימן על אורך הסכין הגם שזה אינו מעכב כלל אם א"י מ"מ כיון שמוכח שהתרשל ללמוד או לחזור על לימודו. ולכן עכ"פ אין ראוי ליתן קבלה עד שידע כל הלכו' שח"וב בלא שום גמגום (תב"ש) ומ"מ הלומד שח"וב מתוך הש"ע ומכ"ש מספרי ראשונים אעפ"י שא"י סמנים כאלו אין לקנסו כלל וצריך שיהיה בקי בדין ובהל' בדיקת הסכין שיתבאר כלל ג' ובהל' שחיטה שיתבאר לקמן כלל ז' ובדין בדיקת סמנים שיתבאר שם ואם אינו יודע הלכו' שחיטה אפילו שאלו לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו ואפילו אמר ברי לי ששחטתי יפה דמאחר שבשעת שחיטה לא ידע לאו אדעתיה וסובר שעשה למה ששואלים: ומי שדרכו להתעלף ואנו יודעים שאינו מוחזק ושחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי נאמן ואפילו שתק ואינו אומר כלום מותר דכיון דיודע הלכות שחיטה ודאי אלו שהה או דרס לא היה שותק והיה אומר ששהה או דרס (סימן א') מי שיודעים בו שאינו יודע הלכות שחיטה יכולים ליתן לו לשחוט אם אחר עומד על גביו. ובלבד שיראה אותה מתחלת שחיטה עד סופה ואפילו ראה ששחט סימן א' יפה לא אמרינן כיון ששחט זה הסימן יפה מסתמא שחט גם השני יפה אלא חיישינן שמא שהה או דרס כן סתם בש"ע אבל אנו נוהגין וחוששין להמחמירים דדינו כאילו אינו בר זביחה כלל. ולכן עכ"פ לא יתנו לו לכתחלה לשחוט כ"ז שידעינן בודאי שא"י הלכות שחיטה אבל אם לא ידעינן אם יודע א"ל מותר ליתן לו לכתחלה כשאחרים עע"ג (סימן א' סעיף ט' ובש"ך):