מדינא חייב השוחט להראות תמיד הסכין לחכם העיר ואם לא הראה ונמצא יפה גוערין אותו משום דפגם בכבוד החכם ואם נמצא פגום גוערין אותו ומעבירין אותו: והאידנא כיון שיש שוחטים קבועים כשהחכם נותן לו קבלה הרי זה כאלו מחל לו כבודו כי הם זהירים וזריזים. ובעירובין דף ס"ג מוכח דאפילו אם שוחט לעצמו צריך להראות סכינו לחכם וא"כ צריך ליטול קבלה דאמרינן התם צורבא מדרבנן חזי לנפשיה וא"כ דוקא צורבא מדרבנן אבל אינש דעלמא לא. ולכן אסור לאדם לשחוט אם לא נטל קבלה מחכם (סימן י"ח) אבל לא מהני מה שנוטל קבלה משוחטים אלא דקא מחכם (סימן ח' ט"ז סק"ד):
חכמת אדם · סימן א׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.