חיי אדם · סימן ס״ו, ג׳

בד"א במ"ע אבל להפרישם מאיסורא אפילו לא הגיעו לחינוך רק שהתינוק הוא בר הבנה חייבים האב והאם להפרישם מאיסורא ולגעור בהם אפילו רק איסור דרבנן כדכתיב חנוך לנער על פי דרכו (כתב המגן אברהם בשם או"ה דוקא תינוק דבר הבנה אבל לאו בר הבנה ל"ל בה דהא יונק אפילו מבהמה טמאה ולא הבנתי ראיה זו שהרי בהדיא אמרינן ביבמות קי"ד דהטעם משום דתינוק מסוכן הוא אצל חלב ש"מ אדרבה דבמידי דלאו מסוכן אסור אפי' לאו בר הבנה אך י"ל דוקא ליתן לו בידים מ"מ אינו ראיה כלל) ואפי' מן השבותים של שבת ויו"ט וחוה"מ מכולן צריכין להפרישם אבל על אחרי' אין חיוב להפרישם דקיי"ל קטן אוכל נבילות אין אחרים מצווין להפרישו אלא די"א דזה דוקא בקטן שלא הגיע לחינוך אבל בקטן שהגיע כבר למצות חינוך אע"ג דמצות חינוך אינו חל על אחרים היינו דוקא לחנכם במ"ע אבל להפרישו מאיסורא כיון שהגיע כבר לכלל שנים שאביו חייב לחנכו מצוה על כל אדם להפרישו מאיסור. וי"א דלענין זה החיוב של אחרים שאם האב שם ואינו מוחה בידו אם הוא איסור דאורייתא מוחין באב שיפרישו ואם הוא איסור דרבנן אין מוחין ביד האב ויש אומרים דדוקא להפרישו מאיסור אין בית דין מצווין אבל לחנכו במ"ע גם ב"ד מצווים לחנכו (ועיין בסימן תר"מ במגן אברהם):