הקורא בתורה לא ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים (פרשה היינו פתוחה או סתומה אבל לא מה שהעולם קורין פרשה דהיינו שני שלישי והוא טעות גמור) משום היוצאין שמא יצא אחד מבית הכנסת ויאמר שהעולה אחריו לא יקרא אלא ב' פסוקים הנשארים וכן לא יסיים עם הראשון ב' פסוקים אחר הפרשה דאז יתחיל השני ב' פסוקים סמוך לפרשה ושמא יכנס אחד בב"הכנ ויאמר שזה שקרא לפניו לא קרא אלא ב' פסוקים ואפי' המפטיר לא יתחיל ב' פסוקים לאחר הפרשה כגון שיש פרשה בסוף של ה' פסוקים אלא יקרא כולה ומכל מקום בדיעבד אם כבר בירך ברכה אחרונה א"צ לחזור ולקרות וגם הקורא אחריו אין צריך לקרות למפרע דדוקא לכתחלה חששו משום הנכנסים והיוצאין אבל לא בדיעבד אבל אם קרא אותו שלפני אחרון עד ב' פסוקים צריך האחרון להתחיל פסוק אחד למפרע דא"א לקרות ממה שאינו מענינו של יום (מגן אברהם סי' קל"ח וכ"כ א"ר) ומכל מקום פרשה שאינה רק ב' פסוקים מותר לשייר בתחלה ולהפסיק שם. ותמיד יתחיל ויסיים בדבר טוב ולא בדבר רע וטובת עובדי כוכבים ומזלות או רעתם לא מקרי טובה או רעה בדבר זה ולא יסיים במי שעשה מעשה רע וכן מי שהוא עיור או פסח וכיוצא בו לא יקראנו לאותו פרשה שלא יתבייש:
חיי אדם · סימן ל״א, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.