זְבוּלֻן הוא בנם השישי של יעקב ולאה, האחרון מבני לאה, ״זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב״ (בראשית ל). בברכת יעקב נאמר עליו ״זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת״ (בראשית מט), רמז לשבט שנחלתו סמוכה לים ולמסחר.
בברכת משה נצמד זבולון ליששכר: ״שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ״ (דברים לג). בשירת דבורה נזכר זבולון לשבח כשבט שמסר נפשו למלחמה, ״זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת״ (שופטים ה).
נחלת השבט היתה בצפון הארץ, באזור הגליל התחתון. בתנ״ך נמנה זבולון בין שנים עשר שבטי ישראל.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של זְבוּלֻן בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.