יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מן הכהנים בענתות, נקרא לנבואה בימי יאשיהו, ״בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ... נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ״ (ירמיהו א). הוא ניבא בימי המלכים האחרונים של יהודה.
ירמיהו התריע שוב ושוב על החורבן הקרב אם לא ישובו העם, וקרא להיכנע לבבל כרצון ה'. בשל דבריו נרדף, הושלך לבור, ונאסר, אך המשיך בשליחותו (ירמיהו לז-לח).
לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש בידי בבל, נותר ירמיהו בארץ, ואחר כך הורד למצרים בעל כורחו (ירמיהו לט, מג). לו מיוחסת גם מגילת איכה, קינה על החורבן. בתנ״ך הוא נביא הפורענות והתקווה, שקולו מלווה את חורבן בית ראשון.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.