בַּשָּׁנָ֣ה הַ֠תְּשִׁעִ֠ית לְצִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂרִ֗י בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֤ל וְכׇל־חֵילוֹ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיָּצֻ֖רוּ עָלֶֽיהָ׃

בְּשַׁתָּא תְּשִׁיעֵיתָא לְצִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה בְּיַרְחָא עֲשִׂירָאָה אֲתָא נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וְכָל מַשִׁרְיָתֵיהּ לִירוּשְׁלֵם וְצָרוּ עֲלָהּ:

ויצורו. סבבו עליה להצר לה:

בחדש העשירי עקר הספור בא לקמן סי' נ"ב ופה ר"ל שנבואת ירמיה נתקיימה, ורי"א פי' שהגם שהבקעה העיר בתמוז לא נכנסו עד ז' אב שכל החדש היו היהודים נלחמים עליה עד שלחצם הרעב, בחדש העשירי (בעשור לחדש מ"ב כ"ה, ולקמן נ"ב ד' יחזקאל כ"ד א'), ויצרו, ויבנו עליה דיק סביב (שם ושם):