הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי ניבא בימי מלכי יהודה עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו, ובימי ירבעם מלך ישראל (הושע א). ספרו פותח את תרי עשר, הנביאים האחרונים.
נבואתו נפתחת במעשה סמלי של נישואין, המבטא את יחסי ה' וישראל: העם נמשל לאישה הסוטה מדרכהּ, וה' קורא לה לשוב אליו באהבה (הושע א-ג).
הושע הוכיח את ישראל על עבודה זרה ועל חוסר נאמנות, וקרא לתשובה, ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ״ (הושע יד). הוא הדגיש את מידת החסד, ״כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח״ (הושע ו). בתנ״ך הוא נביא התשובה והאהבה שבין ה' לעמו.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של הוֹשֵׁעַ הַנָּבִיא בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.