גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ, משבט מנשה, נקרא בידי מלאך ה' להושיע את ישראל מיד מדין, ״לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל״ (שופטים ו). בתחילה נתץ את מזבח הבעל, ומכאן כונה גם יְרֻבַּעַל.
גדעון ביקש אות בגיזת הצמר כדי לוודא את שליחותו (שופטים ו). ה' ציווה למעט את מספר לוחמיו, ולבסוף נותרו עמו שלוש מאות איש בלבד, שהכו את מחנה מדין בשופרות ובכדים ולפידים (שופטים ז).
לאחר הניצחון סירב גדעון למלוך על ישראל, ״לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם... ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם״ (שופטים ח). בימיו שקטה הארץ ארבעים שנה. בתנ״ך הוא סמל של מנהיג הנשען על ה' יותר מעל כוח הרבים.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של גִּדְעוֹן בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.