אֶסְתֵּר, ״הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר״, היתה יתומה שגידלהּ מרדכי דודהּ. כשחיפש אחשורוש מלך פרס מלכה חדשה, נלקחה אסתר אל הבית המלכות, ״וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן... וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ״ (אסתר ב). על פי מרדכי לא גילתה את עמהּ.
כשגזר המן להשמיד את היהודים, שידל אותה מרדכי לפעול, ״וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת״. אסתר קראה לצום, ואמרה ״וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי״ (אסתר ד).
אסתר הזמינה את המלך ואת המן לשני משתאות, ובשני חשפה את גזרת המן, ״אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה״ (אסתר ז). המן נתלה, והיהודים ניצלו. אסתר ומרדכי קבעו את ימי הפורים לדורות. בתנ״ך היא סמל האומץ והמסירות למען העם.
טקסט הפסוקים: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור