ישראל קדושים · פרק ט׳, ג׳

והחלוקה דספר יחזקאל הוא חלוקת ארץ העליונה לעולם הבא כמבואר בבבא בתרא קכ"ב א' ובזה עין לא ראתה עדיין פרטי החלוקה על כן לא נפרט שם פרטי עיירות מכל חלק רק מה שנתגלה לו דרך כלל ומבואר שם דהקדוש ברוך הוא מחלק להם בעצמו. והיינו דשורש כל אחד בקומת הכנס"י דבר זה יוכלו להשיג ראשי הכנס"י בכח נבואה ורוח הקודש שבהם כי הכנס"י קומה שלימה וכמו האדם מרגיש במחו ולבו תכונת כל אבריו דזהו בקדושה שמצד השתדלות דעולם הזה אבל העולם הבא שהוא שורש העליון של נפשות הכנס"י דשם יש לכי אם חלק נעלם מצד שורשו הנעלם וחלק זה הוא מוגבל לכי אם מצד שרשו ושלא בהשתדלות דעולם הזה ורק מתן שכר דהשתדלות עולם הזה יקבל כל אחד שם כפי המגיע לו משכר השתדלותן מרב טוב הצפון ליתן לו בחלקו אבל גוף החלק בירושת הארץ זה יש לו מעצמו דכל שלא נכרת הנפש משרשה על ידי עונותי' בכלות זמן עולם הזה יזכה לחלקו שבשרשו בעולם הבא. ומאחר שחלוקה זו הוא כפי שורש הנעלם של כל אחד שלא מצד ההשתדלות על כן דבר זה עין לא ראתה וגו' ואי אפשר לשום נביא להשיג פרטי חלוקה זו אפילו אז כשיגיעו כולם לעולם הבא כי השגת הנבואה הוא רק בקדושה שמצד השתדלות ובירושלים של עולם הבא אמרו (בבא בתרא ע"ה ריש ע"ב) דאין עולין אלא המזומנים לה כי ירושלים ומקום המקדש לא נתחלק לשבטים וכ"י יש להם חלק בקדושה זו שיכולים להתקדש ולעלות ולראות פני ה' כל אימת שירצו ואף שאינם בירושלים עצמה כי אינם בקדושה וטהרה תמיד יכולים להתקדש כשירצו גם שלא בג' רגלים דכולם עולים אז בתורת חיוב ובעולם הבא אי אפשר לאדם להתקדש ולהגיע למעלה יותר מחלקו וירושלים אינה מחלקים המוגבלים לכי אם ועלי' נאמר פרזות תשב וגו' שאמרו בבבא בתרא (שם) שלא נאמר לו מדה והוא כנחלת יעקב שהוא בלא מצרים כמו שאמרו ופרצת וגו' כמו שאמרו בשבת קי"ח ריש ע"ב [ופריז גם כן לשון פרוץ בחילוף ז' בצ' כמו עלז עלץ ועיר פרוצה אין חומה נקרא פרזי] וחלק כל אחד הוא בגבול וחלק ידוע כפי מה שהוא מוגבל ומוגדר בשרשו שכל נפש שורש בפני עצמו אבל אדם המתקדש בעולם הזה בתכלית להיות מוסיף והולך יוכל לזכות להתקדש לעולם הבא היינו שיגיע תוספת הקדושה עד שרשו העליון שיהי' קדושת השורש גם כן מוספת והולכת והיינו שיצאו מגדר הגבול וקדושה מוגבלת לקדושה בלתי מוגבלת כלל. ואלו המוזמנים לירושלים של עולם הבא שמלבד חלקם המוגבל שיש להם מצד שורשם זכו מצד השתדלותם בעולם הזה להוספת קדושה גם בחלקו דעולם הבא לזכות לקדושה הבלתי מוגבלת והוא כשזוכה לתקן כל קומת נפשו עד הכתר שהוא שורש הנעלם שלמעלה מחכמה ובינה המתגלות במוחו ולבו שאין הקדושה בהתגלות מחו ולבו בלבד שהוא המורגש בעולם הזה רק גם בשורש הנעלם שממנו המשכת כל המחשבות ורצונות של האדם. הגיע בהשתדלותו להוסיף קדושה עד שכל ההמשכות מלא קדושה מעצמו ואי אפשר לשום מחשבה ורצון שלא בקדושה לעלות בלבו ומוחו וכמו יעקב אבינו ע"ה דגם בחלומו שהי' הסתלקות המוחין דחכמה ובינה שבהתגלות מוח ולב בהקיץ. גם כן הנה ה' נצב עליו ועל ידי זה זכה להנחלה בלי מצרים.