ישראל קדושים · פרק ט׳, ב׳

ועל דרך זה בקדושה ובמדה טובה המרובה שהוא מעצמו כן כל שלא יגרום החטא איזה קלקול דמצוה גוררת מצוה ובהתחלת התעוררות קל לקדש את עצמו. ובדבר קטן הקדושה מתוספת והולכת. ואף דבענין הקדושה עיקר ההתקדשות צריך לגוף החמרי ונפש הבהמית אבל נפשה העליונה אצולה ממקום קדוש וקדושה בעצמותה מכל מקום הרי לכך נכנסה לגוף בעולם הזה כדי שתתעלה עוד הרבה יותר ויותר ממה שהיתה אם תזכה אורחה והתחלת ההתקדשות מלמטה הוא בפעל באברי הגוף בהגדרת סרך ערוה וכיוצא כל ענייני הקדושה במעשה ועדיין אינו מורגש בלב וזה נקרא מלמטה. ואחר כך נכנס הקדושה ללב לגרש היצר הרע ממקום רביצתו להיות לבו ברשותו וזהו על ידי התעלות הנשמה שמלמעלה בקדושה יתירה מלמעלה שעו"ז נתמלא כל חדרי לבבו קדושה. ועדיין הוא רק בעולם הזה. היינו מצד חבורו בגוף שהנפש העליונה גוברת להיות יצרו כבוש ומסור בידו ושכרו אתו ברב טוב הצפון לו לעולם הבא אבל רק בחלקו וגבול נחלתו שבארץ העליונה שזהו נחלת עוה"ב שלמדו דכ"י יש להם חלק מקרא דלעולם ירשו ארץ. וכי אם ירושתו וחלקו הוא כפי אחיזת שורש נפשו באותו מקום העליון שמשם נאצלו כידוע דמחצב הנשמות טכסה"כ ששם אימא מקננת בכורסיא והוא ה' ראשונה דשם הוי' שהוא סוד עולם הבא וארץ העליונה וחלוקת הארץ דספר יהושע שנכתב בספרי הנביאים לעולמי עד הוא חלוקת שרשי הנפשות מלמעלה בארץ התחתונה הוא ה' אחרונה שבשם שהוא שורש כנסת ישראל הכולל כל הנפשות והוא הקדושה שמלמעלה על ידי שכינתו יתברך המתפשטת בתחתונים ושוכנת בקרב הלבבות דישראל המתקדשים מלמטה כטעם צור לבבי וחלקי וגו'. וגם בפעל חלוקת ארץ ישראל הגשמיות על ידי יהושע שהי' ע"י אורים ותומים ורוח הקודש היה כן. לכי אם חלקו כפי שורש נפשו בקומת כלל הכנס"י וכי אם כפי חלק קדושתו שמלמעלה. וכן בכלל כל שבט כפי הקדושה השייך לאותו שבט ואלו הקדושות קבועות לעלמי עד כן בשרשם במקום עליון וכ"ז מצד ההתקדשות דעולם הזה שזהו חלוקת בקדושת דנפשות מצד אחיזתן ושרשן בכלל הכנס"י שהם משכן שכינתו יתברך ומלכותו אשר בכל משלה.