ישראל קדושים · פרק ט׳, א׳

והתחלת הקדושה שצריך להיות מצד האדם די בדבר מועט על דרך שאמרו פתחי לי כחודה של מחט וכו' וכמו שאמרו ביומא (ל"ט.) ע"פ והתקדשתם וגו' מקדש עצמו מעט וכו' מלמטה וכו' בעולם הזה וכו'. ומ"ש מלמטה ומלמעלה צריך ביאור דודאי גם מ"ש תחילה מקדשין אותו הרבה מי מקדשו על כרחך מלמעלה וכן הא שמקדש עצמו היינו מלמטה. וגם מ"ש בעולם הזה ולעולם הבא צריך ביאור ועולם הזה הוא זמן המעשה והשתדלות דהיום לעשותם והעולם הבא הוא זמן הקיבול שכר על מעשה העולם הזה כדתנן סוף פרק ב' דאבות וככל השתדלות אדם בתו"מ בעולם הזה כן שכרו שמור לעולם הבא להיות כפעל אדם ישולם לו ומה טעם בהזכרת זה כאן. וגם לענין טומאת העבירות אמרו שם גם כן ג' דברים אלו וגם כן יש לדקדק כנ"ל ושם יש לדקדק יותר דיש חילוק ביניהם בקראי דמייתי, דלענין הקדושה נאמר והייתם קדושים דעל ידי ההתחלה דוהתקדשתם השפע דמקדשין וכו' הוא בא בזה מעצמו אחר כך דוהייתם וגו' דהבא לטהר מסייעין כמו שאמרו רש"י וילפינן שם (ל"ח סוף ע"ב) מיתן חן דנותנין לו מעצמו מלמעלה אבל גבי טומאה נא' לא תטמאו ונטמאתם דגם אחר כך הוא הנטמא. ואף דאמרו מטמאין אותו היינו רק דפותחין לו ומניחין אותו כמו שאמרו רש"י וסוף ונטמאתם שהוא הולך ומטמא יותר כיון דאין לו עזר להצילו. והנה ליטמא הרבה בדידי' תליא אבל למעלה ולעולם הבא לא בו תליא דהוא עומד למטה בעולם הזה. וקרא דונטמתם עלי' קאי. אבל באמת אף שגוף האדם למטה בעולם הזה, נפשו מלמעלה מעלה וכ"י יש להם חלק לעולם הבא היינו שנשמתו אחוזה בשרשה באותו עולם אם לא שיכרתנה משורשה על ידי עונותיו והתחלת הטומאה הוא בדבר מועט וקטן מאד ומושך העון בחבלי השוא כמו שאמרו (סוכה נ"ב.) יצר הרע בתחלה וכו' עיי"ש מקרא זה ואחר כך עבירה גוררת עבירה עד שנטמא הרבה ועדיין הטומאה רק מלמטה היינו מצד הגוף ונפש הבהמית היורדת למטה ולא מצד רוח האדם העולה למעלה כי לבבו שלם עדיין עם ה' ואין ראוי ליטמא כלל רק כשבא לפעל היצר הרע מתעהו ואין יכול לינצל ואם אינו שב בתשובה אז הולך ומתגבר ונכנס במקום ישיבתו במפתחי הלב כמו שאמרו ברכות (ס"א סוף ע"א) ע"פ לפתח חטאת ונכנס לפנימיות הלב כמו שאמרו סוכה (נ"ב:) בתחלה העתם ולבסוף בקרבם שרוחו בקרבו גם כן מצד עצמו נוטה לצד הרע ומגרה יצר הרע בנפשיות. וזהו הטומאה שמלמעלה שמוסף לטמא גם שרשו שמלמעלה בהכנסת הטומאה למקום הטהרה שהוא רוחו שמעליונים, ומכל מקום עדיין הטומאה רק בעולם הזה היינו מצד חבור הנפש עם הגוף בעולם הזה ובמותו שהגוף נרקב וכלה נכלה גם כן הזוהמא מהנפש מה שקלטה בהיותה בתוך הגוף בעולם הזה כל שהטומאה עדיין רק בהתגלות לבו ולא נכנס למעמקים ושורש נפשו. אבל אם לא שב בתשובה והולך ונטמא יותר אז סוף שנטמא גם לעולם הבא היינו בשורש נפשו שהוא החלק שלו בעולם הבא כי הטומאה נכנסת למעמקי הלב שלמעלה מההתגלות בעולם הזה והוא השורש שכל רצונות העולים בלבו ומחשבות שבמוחו נמשכים משם והטומאה נשרשת בו להיות כל מחשבותיו ורצונותיו לרע ירוצון שכבר נהפך כולו לצד הרע ואין לו עוד שום התעוררות לטוב הבא מצד שרשו שבקדושה וסופו לקלקל גם השורש וזהו החלק לעולם הבא שלכי אם. והם ג' מדריגות היצר הרע שחשבו בסוכה שם, תחלה הלך בעודו רובץ על פתח הלב. ואחר כך אורח שכבר נכנס לפנים והבעל הבית בקרבו ואחר כך נעשה בעל הבית שהוא לבדו המושל ואין שם אחר כלל שנשרש ברע לגמרי.