ישראל קדושים · פרק ט׳, ט״ז

והריעות הוא לכלל הכנס"י והתחיל ביצחק שממנו התחלת בנין הכנס"י כי אהברהם אחר קראתיו נוצר להיות יחידי ואב המון גוים ונק' (בחגיגה ג'.) תחלה לגרים מה שאין כן יצחק נימול לשמונה שכבר נולד בקדושה ובלידתו זכה אברהם גם כן ליקרא אזרחי להיות כאזרח בישראל ולהיות אבות לאומה הישראלית שהוא יעקב אבינו ע"ה ובו לא שייך אהבת ישראל כי עצמותו כולל כל הנפשות מישראל והוא כאדם האוהב את עצמו דעל זה איתא בתענית מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים וכו' היינו לעולם בכל דור ודור קומת נפש יעקב אבינו ע"ה הוא קומת כל הנפשות מישראל שבאותו הדור וכן אהבת הקדוש ברוך הוא קבועה בנפשו גם כן על זה כי נפשו חלק אלהי ממעל ממש דעל כן הוא הצורת אדם שבמרכבה ואיתא ע"פ ויקרא לו אל וגו' והקדוש ברוך הוא קראו ליעקב כן וכל השתדלותו באהבת התורה והוא המדת אמת ליעקב דאין אמת אלא תורה וזהו קדושת חלק הנשמה שבכ"י ששרשם באותיות התורה כידוע וזוכין לזה בפורים על ידי מקרא מגילה דכתוב בה אמת כאמתה של תורה וימי משתה ושמחה הוא לזכות אחרי זה לשמחת עולם על ראשו הוא השמחה שאין בה עצב הבא לישרי לב שזוכין שיטעמו מפרי מעשיהם בעולם הזה מעין עולם הבא בזמנים הראוים לכך כמו שבת שמעין עולם הבא וכן כל המועדים לשמחה שהם מצות התורה גם קודם החטא דעבודה זרה היה כפיית ההר כגיגית דבעל כורחינו גם כן השם יתברך מלכינו ואנו מחוייבים לקבל מצוותיו ואחר שיחטא וישוב והדר קבלוה בימי אחשורוש מאהבה זהו המקום שבעלי תשובה עומדים (שלמעלה ממקום צדיקים גמורים שעל ידי כפיית היצר שעבודה זרה היה כפיית ההר) שזכו גם למשתה שהוא עד דלא ידע וכו' ולמעלה מהדעת והשגת מדע של כל בעלי דעת והוא כשמגיע לקדושת היחוד הגמור שאין בו עוד שום מציאות פירוד כלל כי מתאחד במקורו כנ"ל.