ועיקר הקדושה כשהוא לה' ולשם שמים כמו שאמרו קדושים תהיו לאלהיכם ונא' קודש ישראל לה' ולאפוקי שבעה פרושים דסוטה (כ"ב:) שגם כן פורש מתאות ומתקדש אבל אינו לה' רק מצד היצר היושב על ב' מפתחי הלב (ברכות ס"א.) גם בלב חכם שלימינו. ומספר שבע ידוע שכולל מספר הכחות שיסד השם יתברך בבריאה בכל ענייני הבריאה ושבע שמות ליצר הרע (בסוכה נ"ב.) הם מצד שבעה כחותיו וכאשר יבאיש שמן רוקח הוא שבעה פרושים הנ"ל. שכנגדם בקדושה שבעה זמני קודש שיש לישראל מצד קדושת הזמן, שבת ויום הכיפורים, ויום טוב, וחול המועד וראש חודש, וחנוכה ופורים. ומצד קדושת המקום שבע שמהר הבית ולפנים שנחשבו בסוף פרק א' דכלים למאן דאמר בין האולם ולמזבח והיכל חדא. ושבע שבנפש ידוע שרמוזים בגוף האדם, דרועין, וגופא, וירכין, וברית קודש (נמחק תיבה אחת.) והתחלת הקדושה הוא מהשם יתברך כמו שאמרו כי אני ה' מקדשכם והוא קדושת השבת שהוא בשביתה מפעולת אדם והסוף שהוא פורים הוא גם כן הקדושה שמצד השם יתברך בלא השתדלות אדם וכמו שאמרו במגילה לבסומי עד דלא ידע וכתיב בי' גם כן ונוח לשון מנוחה ושביתה מפעולה כבשבת. כי העיקר הוא מה שהשם יתברך מקדש את האדם ואף על פי שצריך אתערותא דלתתא התחלת התעוררות האתערותא הוא גם כן מהשם יתברך כדרך שאמרו כשרצית נתת בלבם לאהוב וכו' והגוים לעולם לא יתעוררו דלא עשה כן לכל גוי רק לישראל עם קדושו שבהם נטע השם יתברך קדושה מלידה מבטן על ידי שלשמך נימולים ואף ערלי ישראל קרוים מולים (נדרים ל"א.) שהקדושה שלהם בתולדה מה שאין כן בגוים ואפילו הבא להתגייר אם אין בו נפש הגר מתולדה שיהי' ראוי להתכנות בשם ישראל אי אפשר שיכנס בו קדושת ישראל כלל והיינו שאי אפשר שיהי' כוונתו לשם שמים כלל כי אי אפשר להיות קדושה נכנסת בנפש אלא באותו נפש שהוא חלק אלוה ממעל כענין חלק ה' עמו. וכן כל מי שמתקהל ביעקב להיות נקרא עמו ויש לו שייכות לקדושת השם יתברך שממנו בא הקדושה לאדם כמו שאמרו והייתם קדושים כי קדוש אני וכן קדושים תהיו כי קדוש אני ולאפוקי פרוש שכמי שרצה גם כן לימול ולהתגייר ולהיות לעם אחד עם זרע יעקב. אבל כמו שבזרע ישראל יש שורש קדושה שאפילו יגדיל וירבה עונות לאין שיעור לא יכול לנתק שורש קדושת ישראל ממנו דאפילו חטא ישראל הוא. כן יש באומות שורש רע שאפילו הטיבו מעשיהם ויגדילו לעשות כענין בלעם שבנה שבעה מזבחות כנגד כל שקדמו לו והעלה הרבה קרבנות לה' והשיבו לו הירצה ה' באלפי אילים וגו' מאחר ששרשו ברע שאי אפשר לינתק כלל. שהרי גם אחר שנתגלה לו בנבואה מעלת ישראל לאין שיעור וביקש ותהי אחריתי כמוהו עם כל זה לא די שלא רצה לידבק בהם ולהתגייר אלא שיעץ עוד לבלק להכשילם וחשב מחשבות להרע להם כי שורשו ברע. ואף שהפליג בעבודה דקרבנות לה' ועד שזכה עי"ז לנבואה כל זה לא הועיל לו לשנות שורשו שהוא דבר שאי אפשר. וכל צדקה וחסד שאו"ה עושים חטאת הוא להם שאין עושין אלא וכו' כמו שאמרו (בבבא בתרא י':) כמה מיני כוונות שלא לשם שמים שיש להם. כי הרע שבהם אי אפשר להתהפך ולהשתנות ואי אפשר שיהי' להם כוונה לשם שמים כלל אם לא אותם שיש בהם איזה שורש מקדושה והם הגרים [וכן חסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא הם המאמינים בתורת משה ובקדושת ישראל וכמו שאמרו רמב"ם הלכות מלכים דצריכים לשמור שבע מצות מפני שהקדוש ברוך הוא ציוה עליהם בתורה אלא שהם מכירים ערכם שאין ראוים להתכנות בשם ישראל כי אין בהם נפש הגר רק להיות אכריהם וכורמיהם וכיוצא. ומצד הזה יש להם קיום לעולם הבא להיות עבדים לישראל על ידי שהכירו מעלתם בעולם הזה וזהו השורש מקצת טוב שיש בהם] ועל כן הנודר מהערלים אסור במולי אומות העולם (נדרים שם).
ישראל קדושים · פרק י׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
