ישראל קדושים · פרק ט׳, י״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וחשב שם ה' פרטים תכלת וחור ועטרת זהב ובוץ וארגמן ונראה לי שהם נגד ה' חלקי הנפש נפש רוח נשמה חיה יחידה הידועים שהאדם צריך להתקדש בכולם והתחלת הקידוש מעט והפתיחה כחודה של מחט שמצד האדם הוא בכח הנפש שזה יש לכי אם מישראל נפש מצד הקדושה ושם הוא כח הבחירה שניתן לאדם וכשזכה יהבין לי' רוח הוא קידוש הרבה. ואחר כך נשמה הוא הקדושה דמלמעלה כמו שאמרו נשמה שנתת בי וגו' אתה נפחת וגו' וכמו שאמרו ויפח באפיו וגו' ואלו הג' אדם זוכה בעולם הזה וזהו הקדושה דעולם הזה. אבל חי' יחידה הוא מצד הקדושה דעולם הבא שאא"ל בעולם הזה באור פנימי רק באור מקיף כידוע וזהו הקדושה חלוקה לב' ויש עוד גבוה מעל גבוה שגם בעולם הבא יש אור פנימי ואור מקיץ. וקדושת חי' הוא נעשית פנימיות בעולם הבא שיהי' אז מורגש לנפשות. ועוד יש אור מקיץ שהוא הכתר העליון שלמעלה מן הקומה וההשגה גם שם והוא היחוד הגמור להתכלל במקור לגמרי. והלבוש מלכות הוא קדושה עליונה זו כנ"ל וחלוקה לב' תכלת הוא גוון הרומז ליראה כמו שאמרו בזוהר סוף פרשת שלח והוא על דרך שאמרו ע"פ והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם יכול לא תיראו ממני תלמוד לומר והייתי לכם וגו'. ואחר כך זוכין לאהבה וזהו וחור שפירשו במגילה (י"ב.) מלת לבנה ובאין ליחוד הגמור כנ"ל. ועטרת וגו' הוא שעל הראש ששם משכן הנשמה שבמוח ותכריך נגד נפש רוח שהגוף כרוך אחריהם ובהם יקראו ל' יחיד אף דעל כרחך הם ב' דבוץ הוא פשתן וארגמן בכל מקום צמר כארגמן דבגדי כהונה ואם כן אי אפשר שיהי' תכריך אחד לגופו חציו צמר וחציו פשתן שהוא כלאים אבל אבנט דכהנים כלאים כמו שאמרו יומא (ס"ט.) ובכמה דוכתין והוא מכפר על הרהור הלב כמו שאמרו זבחים (פ"ח:) ששם משכן ב' היצרים ועל ידי האבנט החוגר וכורך סביב הלב הם מתאחדים. וזהו החיבור של צמר ופשתן שבו כידוע מ"ש ע"פ מפרי האדמה דקין זרע פשתן הביא שהוא היותר גרוע להקרבה דגבוה שעולה בד ויחידי ונא' חרב אל הבדים וגואלו שמטפשין וחוטאים כמו שאמרו ז"ל וזה דרכו של יצר הרע להיות בפירודא ועל כן א"ל אם תטיב וגו' לפתח חטאת וגו' כי הוא לחלק היצר. ועל כן כל בגדי כהנים דצמר ודכהן גדול ביום הכיפורים דפשתן כי אז שמתכפרין החטאים דכשלג ילבינו נעשה מהיצר הרע טוב מאד. וכל ימות השנה צריך שמירה והגדרה מחטא בפעל על כל פנים ורק בלב דעקוב מכל שם הוא נכפף על ידי האבנט. ומאן דזכה דיהבין לי' רוחא ומשכן הרוח בלב כידוע ולב חכם לימינו והוא כופף הלב כסיל לשמאלו ששם משכן הנפש בקדושה גם כן דעל כן נאמר נפש כי תחטא דהחטא נתייחס לחלק הנפש ועל ידי זה זוכה להתכריך ואבנט של בוץ וארגמן שהוא צירוף שניהם. ובוץ קודם על דרך שאמרו על פסוק לרחוק ולקרוב במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ועל כן לרחוק קודם. וזהו מהתחלת הקידוש מעט שאחר החטא עד שנתקדש לגמרי ונתקן הכל ומזה זכה לקדושת פורים שהוא הקדושה שאחר תיקון החטא ודוגמת יום הכיפורים כנ"ל אלא דשם הוא על ידי עינוי נפש שהוא לאכפייא דבענוי הגוף נתחלש כח היצר ויכולין לנצחו ולכפותו. ופורים הוא על ידי הביסום ושמחת לב ונפש שהוא לאהפכא מרירו למתיקו להיות נעשה טוב מאד.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.