ישראל קדושים · פרק ט׳, י״ג

ומרדכי זכה לקדושה הרבה על ידי משתה ראשון דמסתמא גדר עצמו אז הרבה כפי היכולת. ולקדושה מלמעלה בלבישת שק שעל ידי משתה שני. ובקדושה דעולם הבא על ידי משתה אסתר שיצא בלבוש מלכות וגו' שגם בלבוש שלו היה דבוק במלכות שמים לגמרי. כי כל מלך סתם דאסתר במלך מלכי המלכים מדבר כמו שאמרו במדרש וכן מלכות סתם וכדרך שאמרו במגילה ע"פ ותלבש אסתר מלכות שלבשתה רוח הקודש היינו מלכות שמים והלבישה היינו ההתגלות למראית עין הגם שכפי הנראה היה הליכה זו להיפך דעכשיו ברצון. אבל באמת גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ולא מתהניא מעבירה גם כן דכל טובתן וכו' ונעשה זה לה ללבוש מצוה וקדושה ולזכות לרוח הקודש שבא על ידי הדביקות הגמור במלכותו יתברך אשר בכל משלה ולהיות נבדל לגמרי מכל טומאה ומחזיר הכל למקורו שהוא השורש עליון המושל בכל ומזה בא הממשלה לישראל בין האומות וכמו שאמרו ביוסף משלו נתנו לו כו' על ידי הגדרתו בתאות וכן מסתמא גם במרדכי שבזה תיקן חטא הדור בהנאת הסעודה דאותו רשע שהי' נראה כאלו הוא הגורם על ידי שהי' ממונה שם דמסתמא הכל נתלו בו. ועל כן הוא היה עיקר המרעיש אחר כך על הגזירה בלבישת שק וזעקה גדולה כי חשב שעליו הדבר לתקן החטא הזה שבא לישראל בגרמתו ועלתה בידו להיות הוא באותו דור היחיד ששב שמחלו על ידי זה לו ולכל העולם כולו והגיע לתכלית הקדושה לזכות ללבוש מלכות ורוח הקודש.