ישראל קדושים · פרק ט׳, י״ב

והתחלת הטומאה מעט שמצד האדם הוא בקליפת נוגה להשתקע בעניני עולם הזה ובתאות הרשות שהוא גם כן היפך הקדושה. ועבודה זרה הוא מצות קדושים תהיו שפירש רמב"ן שלא יהי' נבל על פי התורה והרי גם זה ביטול מצות תורה והתחלת טומאה היותר מועטה וכך דרכו של יצר הרע היום וכו' כמו שאמרו בנדה (י"ג ריש ע"ב) זה על המקשה עצמו לדעת דמגרה יצר הרע בנפשי' אף שאין עושה שום איסור בפעל עדיין בזה, למחר מטמאו הרבה ונעשה מהנוגה אש מתלקחת. ואחר כך מתפשטת הטומאה מלמעלה לכל כחותיו שבעולם הזה וזהו ענן גדול הבא מלמעלה המחשיך הכל ואחר כך מגיע גם להשורש שבעולם הבא וזהו הרוח סערה שסוער ומבלבל הכל ואז נכרת ונאבד. וכל התנשאות מאומות הוא על ידי איזה ניצוצות קדושים שקלטו על ידי החטאים כידוע. וכל התנשאות המן על ידי שגנוז בו ניצוץ קדוש שמבני בניו שלמדו תורה כמשז"ל. ותחלת התנשאותו במשתה ראשון שכבר היה אז מהשרים כמו שאמרו ז"ל ממוכן זה המן וכן ע"פ לעשות כרצון איש ואיש מרדכי והמן שהיו ממונים בסעודה. ומרדכי התחיל מסתמא להתקדש ביותר בכפיות התאוה בהיותו אז מוכרח מסתמא בהתמנותו בסעודתו זו של אותו רשע. והמן אז נשקע בטומאה יותר והלך ממדגירה למדריגה עד אבדונו שהוא הטומאה בכריתתו לגמרי שאז היה כל גאותו והנאתו במשתה רק דמיון בעלמא שהרי על האמת היה קרוא שם להאבידו ופחים טמנה לו וגחלים על ראשו. וזהו קץ וסוף כל טומאה כשמגיע לתכלית התוקף הוא נכלה ונאבד לגמרי ונתגלה שהי' רק דמיון בעלמא. ובקדושה להיפך והם נגד זה ד' מחנות של מלכות שמים הנזכרת באליהו. הרוח הוא התחלת החשק שמצד האדם שמתחיל לקדש עצמו מעט. ואחר כך שמקדשין אותו הרבה נעשה מאותו רוח וחשק מועט רעש. ואחר כך כשמתקדש מלמעלה זהו האש שלמעלה ואחר כך מגיע להקדושה בשרשו שבעולם הבא והוא קול דממה דקה שאינו מורגש בעולם הזה דעין לא ראתה ותמן מלכא דשם הוא הדביקות הגמור דכנס"י בבוראם להיות תרין רעין דלא מתפרשין.