ואז זכו ישראל לקדושת הפורים יום משתה וחייב לבסומי וכו' ולא מצינו דוגמתו ושיכור כל העולם כולו דומה עליו למישור והגוון בזה מילוי תענוגים אבל אצל ישראל אף שהגוון כך הפנימיות לא כן וכשנכנס יין יצא סוד ונתגלה הפנימיות. ובג' דברים אדם ניכר בכוסו דישראל עוסקים בשירות וכו' והם בדברי תפלות כמו שאמרו ז"ל ובמשתה אחד דאחשורוש גרם להחטא דישראל שנהנו וכו' ואחר כך שהמלך והמן ישבו לשתות גזרו שמד. ואחר כך במשתה אסתר הגיע המן לתכלית גאותו כמו שאמרו אף לא וגו' וגם למחר וגו' ואז היה אבדונו והישועה במחיית עמלק ותרוממנה קרנות צדיק זה מרדכי ונתגלית קדושת ישראל כאשר הגיעה הטומאה עד קיצה ואבדונה כידוע דג' מדריגות בקליפת הטומאה דנזכר ביחזקאל רוח סערה וענן ואש מתלקחת והנוגה לו סביב הוא קליטת הניצוץ קדוש שמשם יונקים הארה וחיות ומשם נפשות הגרים וכן מה שישארו מהאומות לעתיד גרים גרורים ועבדים לישראל הם מה שיוכללו בקליפת נוגה ששקיעתם רק בתאות היתר ולא באיסור ובעניני הרשות כי להם אין שייכות למצות ובענינים אלו ישמשו הם לישראל שאצלם יש מצוה וקדושה בכ"ד.
ישראל קדושים · פרק ט׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Yisrael Kedoshim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ישראל קדושים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
