ישראל קדושים · פרק ט׳, י׳

ומסתמא הד' מלכיות שנתן להם השם יתברך ממשלה הם כוללות לכולם והם הד' חיות טמאות שבמרכבה הטמאה. ובויקרא רבה דרשו גמל שפן וארנבת על בבל פרס ויון וחזיר על אדום עיי"ש והענין כי ידוע דשרשי כחות היצר הם ב', תאוה ורציחה שהם נגד ב' המדות חסד וגבורה דאברהם ויצחק שבקדושה דעל כן הפסולת שלהם בישמעאל ועשו שאמרו ז"ל שהראה לזה לא תנאף ולזה לא תרצח ומיאנו לקבל כי שרשם מזה. וב' סימני טהרה דבהמה רומזים על טהרת נפש הבהמיות בב כחות אלו מעלה גרה בתאוה שכוללם תאות אכילה שגם זנות נקרא בלשון אכילה אכלה ומחתה וגו' ומפריס פרסה נגד הרציחה שהוא בידים ידי עשו באדם, ובבהמה ברגלים תרמסנה וכן הדריסה בדורסין ושסיעתם הוא התשת כוחם בנזקי רגל. והחזיר פושט טלפיו זו מלכות הרשעה גוזלת וחומסת ומראה כאלו מצעת הבימה וכל רציחות מראה כעושה במשפט ושהוא לטובת העולם. ואינך ג' מעלי גרה מראים עצמם נקיים בתאות ולפי שהם שיעבדו ישראל שקלטו ובלעו כח הקדושה דישראל על ידי זה בהם כח זה להראות סימן טהרה למראית העין ובאמת הם טמאים ככולם ואין שום חילוק רק בגוון. ורציחה הוא כח אחד כולל רע לבריות. אבל בתאוה יש דרך כלל ג' מינים, תאות ממון ואסיפת הרכוש וכפי הנראה זהו קליפת בבל. ותאות התענוגים באכילה וניאוף זהו קליפת פרס. ותאות הכבוד ושררה הוא קליפת יון. ואף שכל האומות כלולים בכל מיני רע כולם וכולם שקועים בכל מכל מקום יש לכל אומה ענין שמושרשת בו ושם שקוע יותר ולעתיד שיבואו כל אומה וסופריה כמו שאמרו בריש על זה היינו חכמיה שבחכמתם יציעו מעוט הטוב שהי' בהם. ואדום שידעו דשרשם ברע דרציחה יציעו חלק טוב בענין תאות בשווקים ומרחצאות וכסף וזהב שהם עניני תאות שעשו שבזה לא היו משוקעים בשרשם כל כך זה לצורך ישראל שהם יכירו אז דלכך נבראו לשמש ולהיות עבדים לישראל והשם יתברך משיבם שבאמת היו משוקעים בתאות גם כן אף שאינו משורש טומאתם והשווקים להושיב זונות וכו', ופרס שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים כו' בשקועת תאות התענוגים הם ישבחו עצמם בגשרים וכבישת כרכים ומלחמות וזה ראוי יותר לחלקו של עשו רק כל אחד בחר להשתבח במה שאינו מחלקו שברע כנ"ל. והם חשבו כי כח ידם וגבורתם בזה נשתמשו בשביל ישראל ובאמת גם זה רגליהם לרע ירוצו וקאמר שם דחשיב הני דמשכי מלכותייהו עד משיח. כי ב' שרשי כחות הרע האלו לא יוכלו לגמרי עד שיבוער רוח הטומאה מהארץ ושורש יצר התאות הוא בתענוגים שהוא טומאת פרס ועל כן הגוון שלהם היו צנועים באכילתם ובדבר אחר והצניעות מורה הגדרה בתאוה והתוך ופנימיות הוא גנותן רק עי"ז יש בהתגלות קצת שבח למראית העין, ועל זה אמר ר' גמליאל אני אוהב וכו' שבדיבור זה רצה לקלוט אותו הניצוץ קדוש ולהוציאה בלעם מפיהם שהוא על ידי האהבה וההתחברות לאותו ניצוץ קדוש שבהם וכשיוחזר הוא למקומו ישארו הם מקודשים ומזומנים לגיהנם ולשון מזומן על דרך שאמרו תוספות כתובות (ק"ג ב') על מזומן לחיי עולם הבא בלא דין והיינו שכבר דינו פסוק וערוך ומוכן ואין צריך כלום וכן הם דינם מוכן לגיהנם שעיקרו על תאות כמו שאמרו בעירובין (י"ט.) על עסקי חנם ואש התאוה הוא עצמו אש של גיהנם והרי הוא מוכן לפניהם להיות רוחם אש תאכלם.