ישראל קדושים · פרק ח׳, כ״ב

וזהו קדושת היום טוב שהם ששה ימים ראשון ושביעי דפסח, וראשון ושמיני דחג, ושבועות, וראש השנה, שהוא מה שישראל מקדשי וקדושתן נמשך מקדושת השבת וכמו שקבלתי שהם נגד ו' ימי המעשה (אלא שכפי מה שקבלתי חשיב ראשון ושביעי דפסח לחד וחשיב גם יום הכיפורים בינייהו וסדרן, ראשון ורביעי פסח ושבועות. שני וחמישי ראש השנה ויום כיפורים. שלישי שישי סוכות ושמיני עצרת וכמו שנתבאר לעיל סדר זה וכך קבלתי ממורי ז"ל ועיין מה שאכתוב לקמן מה שנראה לי קצת טעם לזה. ובספרו שהדפיסו לו בסופו יש בזה טעות מהכותבים כי לא היו זוכרים הדבר יפה. ולדעתי הי' יותר נכון כמו שכתבתי כי יום הכיפורים נגד שבת, והו' ימים דיום טוב הם בהדי שביעי דפסח. ויעוין מה שאכתוב בתשובות לפרש הירושלמי פרק א' דשבת הלכה ג' לאכול חולין בטהרה ז' ימים מן שתא, שהובא ברא"ש סוף ראש השנה גם כן על ימי יום טוב דבזמנם אחר ר' יוחנן בן זכאי היה ראש השנה שני ימים והם ז' והוא גם כן לכוונה הנ"ל כי אלה ממשיכים טהרה וקדושה לכל ימות השנה שאלו נגדם מה שישראל מקדשי על ידי השתדלותם בכל ימי השנה ועל ידי קבלתם קדושה עליונה בשבתות שלכל השנה. וסדרן לדעתי ראשון ושני נגד ראשון ושביעי דפסח כי קריעת ים סוף מסט' דגבורה שנבקעו מימי החסדים ונשקעו אלו ובחזירתם שהוא גם כן בגבורה כמו גבורת גשמים שיורדין בגבורה והוא על ידי תוקף שקיעותם במים הזדונים דתאות רעות הגוברים במצרים ערות הארץ אשר בשר חמורים בשרם ושטופי זימה וישראל שכבשו תאותם ולא פרצו בעריות כמו שאמרו ז"ל ניצולו. ויום שלישי נגד שבועות ומ"ת ביום הג' והוא אוריין תליתאי כו' (כמו שאמרו בשבת) ורביעי וחמישי סוכות ושמיני עצרת נגד משה ואהרן שמרע"ה קיבל גרים והשם יתברך קראן עמו במעשה דעגל כמו שאמרו ז"ל כי הוא רצה לקרב גם מאומות לקלוט הניצוצות קדושים וכמו שיהי' גם לעתיד ונהרו אליו עמים רבים והם הגרים גרורים שישארו לעבדים לישראל וברעל מנת דהוא משה רבינו ע"ה שיגאלם גם כן לעתיד וזה משרשו שהוא שורש התורה שהוא דפוס של כל הבריאה כולה ועל כן נשא בת יתרו ונקרא בן בתי' שגידלתו דכאלו ילדו דעל כן טעו אצטגניני פרעה כשראו דמושיען של ישראל נולד ואמרו דלא ידעו אם ממצרים. ובסוכות מקריבין שבעים פרים נגד שבעים אומות, לכוונה זו לקלוט הניצוצות קדושים ובו הבירור דגוים לעתיד כמו שאמרו זה חטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות. ובריש ע"ז דיתן להם לנסיון אז מצות סוכה. כי בקדושת חג זה נקלט כל מה שיש שום שייכות מהם לקדושה וכל הפסולת נדחה לחוץ. ואהרן שזכה לכהונה הוא שורש היחוס דקדושת ישראל ועל ידם קדושתו כי ממנו פינה ממנו יתד כהניו ממנו וכו' זכו כל ישראל ליקרא ממלכת כהנים וגוי קדוש. כי אהרן נבדל להקדישו קודש קדשים וממנו המשכת הקדושה לכ"י להיות נקראים גוי קדוש. וד"ז בישראל לבד דלא עשה כן לכל גוי וזהו קדושת שמיני עצרת פר אחד נגד אומה יחידה דאז ה' בדד ינחנו ונשמח אני ואתה כמשז"ל ועל דרך זה כשנכנס אהרן לבית קודש קדשים דכל אדם לא יהיה באוהל מועד ועל כן יום החמישי יומא דדינא גם בבית דין שלמעלה כמו שאמרו בשבת (קכ"ט:) כי ריחוק האומות הוא מצד מדת הדין שבזה הוא ההבדלה בין ישראל לעמים דאברהם אבינו ע תחלה לגרים ויצחק התחלת שורש ישראל אלא דזה דינא רפיא וקריעת ים סוף דינא קשיא ועל כן המשילו בכ"ד דברים קשים, לקריעת ים סוף כמו פסחים (קי"ח.) במזונות ונקבים. וריש סוטה קשין לזווגן כקי"ס. ויום שישי נגד ראש השנה שהוא ההכנה ליום הכיפורים. ואז לחם יומים ועל כן קבעום חכמים ב' ימים והם קדושה אחת ויומא אריכתא) כשמתקדשים על ידי הקדושה שמקבלים ומשופעים מיום השבת. ואחותי נקרא קדושת השבת שאז כל ישראל מתקדשים בקדושת השבת עצמה. ואמי הוא יום הכיפורים שבת שבתון ששופע קדושה ממנו ליום השבת כי הקדושה דישראל מקדשי מתעלית למקורה שהוא מקור העליון להמשכת כל הקדושות. וזהו הקדושה שזוכין הראוין לכך כשמגיעין לגבורת שמונים שנה. אשרי הזוכים לכך והמקום ישים חלקינו עמהם.