ישראל קדושים · פרק ח׳, ה׳

וג' קדושות אלו נגד ג' אבות דב' אלפים תורה התחילו מאברהם אבינו ע כמו שאמרו (בעבודה זרה ט'.) וכמו שאמרו בברא"ר (פרשה ס"א) דנעשו ב' כליותיו כב' מעינות ונובעות תורה כי הוא התחלת ההשתדלות שמצד האדם כנ"ל. ויצחק הוא הראשון הנימול לשמונה. ויעקב הוא הראשון שזכה לקדושת השבת כמו שאמרו ז"ל ע"פ ויחן שקבע תחומין וא' לפי שכתוב בו שמירת שבת זכה בלא מדה וכ"נ בשכר השבת והאכלתיך נחלת יעקב אביך ואיתא בשבת (קי"ח ריש ע"ב) שהוא בלא מצרים לא כאברהם וכו'. היינו דקדושה שבאדם מצדו או מצד אבותיו שהוא קדושת בשר ודם הוא בגבול מה שאין כן קדושת יעקב שהוא קדושת השבת דהשם יתברך מקדש זהו בלא גבול. כי קדושת השם יתברך אין לה גבול כלל ועשו מצד הבחירה שבידו בעולם הזה היה יכול לבחור בטוב ולזכות לב' הקדושות שמצד האדם שהי' בידו מאבותיו. ואף שכבר נאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק זהו מצד הידיעה דהשם יתברך שיודע מה שעתיד לבחור ואין זה סותר להבחירה בשעתה שביד האדם בעולם הזה כנודע. אלא שהוא בחר ברע ונעקר מחלק הטוב ועל כן נגד השתדלות דישראל בתורה בקדושה שמצריך עיון בהשתדלותו אינו יכול לקטרג כלל כי היה לו גם כן להשתדל בטוב. ולכן כל זמן דהקול קול יעקב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו ועמלק לא בא אלא ברפידים כשרפו ידיהם מן התורה. וכל כחו בזה הוא אשר קרך שרוצה לקרר הלבבות דבני ישראל מאש התורה דהכה דברי כאש ולרפות התלהבותם וחשקם. שזהו שורש והתחלת כח היצר רע באדם שהוא עצמו כח האומות שהם שורש הרע שיש בעולם שמהם מתפשט השאור ללבבות דבני ישראל גם כן.