ישראל קדושים · פרק ח׳, ג׳

והם הג' שמות שאמרו בקהלת רבה שיש לכי אם אחד שקרא לעצמו והוא בהשתדלותו ואחד מאחרים מאבותיו ואחד שבס' תולדתו הוא מצד השורש דחלק ה' עמו. וזהו ליעקב חבל נחלתו דייקא לאחר שנעשה חבל הנפקע מג' דעל כן מטתו שלימה שאי אפשר לנתק שם ישראל כי כבר קשר ודיבק קדושת ישראל עם קדושת ה' אלהים חיים והם חלק ממנו, וכמו שמברכים על חכמי ישראל ומלכי ישראל שחלק מחכמתו ומכבודו כי הם חלק ממנו דוגמת האשה בעולם הזה עצם מעצמיו ובשר מבשרו מצד תולדתה והשם הוא שורש חיות האדם כמו שאמרו כל אשר יקרא וגו' כידוע. ונגד אלו הם קדושת ג' מצות המגדירות ומבדילות בין ישראל לעמים שהאומות מתקנאים בהם וגוזרים עליהם כמו שאמרו (ראש השנה י"ט.) דגזרו שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות. והתורה הוא קדושת ישראל בהשתדלותם כנ"ל שזה מורשה קהלת יעקב ולא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וגוי שעוסק בתורה חייב מיתה כי אי אפשר להם להגיע לשום קדושה בהשתדלותם כלל דאף שניתן להם ז' מצות בני נח הם רק להגיע מזה למדת ד"א שקדמה לתורה ואם ישמרום כראוי יוכלו לזכות להיות עבדים לישראל כמו שיהי' לעתיד. והאומות מתרגמים התורה יונית ואומרים אנו ישראל כמו שאמרו ז"ל בשמו"ר וד"ז גזל בידם לנגוע בנחלה שאין שלהם כי התורה ירושת או ארוסת ישראל ומסטורין שלה בידיהם ואין לאו"ה שום שייכות עמה. והמילה לבנים הוא הקדושה שבידם מאבות שהאב מל את בנו ובלא דעתו וידיעתו מכניסו לקדושת ישראל. כי הוא כן בשרשו מאבות וד"ז אות הברית דזרע ישראל כי כל הגוים ערלים ואפילו המולים שבהם כדתנן בנדרים שאם יחשבו למול גם כן לא יועיל להם ולא יוכלו להגיע לשום קדושה על ידי זה כי הם נשארים ערלים כמקדם. דקדושה זו הוא רק בישראל. ואצלם בהיפך דאפילו הערלים נקראים מולים כי אותה קדושה אי אפשר לנתק כלל אלא שבמעשה המילה הוא מוסיף כח בהתגלות הקדושה בו בפעל ולא בהעלם בלבד.