ישראל קדושים · פרק ח׳, ב׳

ויצחק הוא הראשון שנימול לשמונה להיות מלידה מבטן מקודש להשם יתברך שזהו השורש דישראל המקודשים להשם יתברך בתולדה בלא השתדלותם ועל כן נאמר בו צחוק עשה וגו' כל השומע יצחק וגו' שנתרבה הצחוק והחדוה בעולם בלידתו ונא' ויעש משתה גדול ביום הגמל וגו' ולא נמצא מקודם משתה בתורה וזה היה ביום ה"ג מ"ל כי שמחת ה' במעשיו היינו בעולם שברא נשלם אז בלידת יצחק. ומילתו לשמונה שזהו האות הברית שבבשרו דמקודש לשמים. דעבודה זרה היה כלל הבריאה בשביל ישראל. ובפסחים (ע"ט:) פירש על הסעודה דלעתיד כשיגמול חסד עם זרעו של יצחק. היינו כשיבורר מעלת וקדושת ישראל אחר כל הבירורין שעברו עליהם בכל ימי עולם הזה בכל הדורות בכלל ובפרטים. ונק' עיין שם יצחק כי אברהם נקרא בחגיגה תחלה לגרים וישמעאל גוי הוא מה שאין כן יצחק דכבר הורתו ולידתו בקדושה. עשו נקרא בקדושין ישראל מומר כי כל זרע יצחק זכו לשם ישראל. אלא דעד שלא בא יעקב להיות חוט המשולש שלא ינתק עדיין היה אפשר לינתק ועשו ניתק מעליו קדושת היהדות שהיש לומר מאבותיו ונעקר מקדושת ישראל לגמרי על ידי עונותיו. מה שאין כן בזרע יעקב אבינו ע"ה שמטתו שלימה דאי אפשר לנתק שם ישראל ממנו לגמרי אפילו יגדיל עונות עד לשמים. וג' אבות הם נגד קדושות הנזכרות קדושת אברהם שהוא תחלה לגרים ואב המון גוים דגם הגרים נקראים זרעו הוא הראשון לקדושה דהשתדלות אדם באתערותא דילי' שמתחלה עובד עבודה זרה וכו' ואברהם אבינו הכיר את בוראו ומסר נפשו על קידוש השם. ואחר כך יצחק כבר נולד בקדושה מאבותיו וכל השתדלותו להחזיק קדושה זו שבתולדה להיות גם ממנו מורשה לזרעו דהם זרע יעקב שנשאר בהם כח יצחק. וקדושת יעקב אבינו ע"ה שהוא צורת האדם שבמרכבה במראה הנבואה שמדמין הצורה ליוצרה הוא זכה לשורש הקדושה עד שנקרא אל כמו שאמרו ז"ל ע"פ ויקרא לו וגו' היינו להיות כמוהו ממש ורק על כל ישראל אמר יכול כמוני וכו' דאי אפשר. וגם זה רק בעולם הזה מצד שיש מקום לטומאה ורע ושאור שבעיסה. אבל לעתיד איתא שעתידים צדיקים ליקרא בשמו של הקדוש ברוך הוא דהיינו שיהיו כביכול כמוהו דאז יעשה חדשה דנקבה תסובב גבר. הרומז לקודשא בריך הוא ושכינתיה שהוא כנסת ישראל כידוע. ויעקב זכה לזה גם בעולם הזה דעכי אם (תענית ה' ע"א) דלא מת. ולא כאליהו דעלה לרקיע ונתהפך למלאך רק צורת אדם שלו קיים לעלמי עד כי הוא הצורה שבכסא הכבוד וממנו הוא ההמשכה גם לקדושה שלמעלה בשורש ובתולדה לכל זרעו אחריו.