ישראל קדושים · פרק ח׳, כ״א

כי עיקר דבר זה דקדושה שלמעלה הוא בכלל מתן שכרן של מצות דזמנו למחר לקבל שכרן. ואף שמצות התורה ביומו תתן שכרו זהו בשכיר הבא בשכרו ואליו הוא נושא את נפשו שאין עושה אלא בשביל קיבול השכר ואם לאו לא היה עושה, ועל כן נקרא כל מצות שאו"ה עושין מצות קלות והקדוש ברוך הוא משלם להן שכרן בעולם הזה כמו שאמרו בבבא בתרא שאפילו עושים לשם שמים אין כונתם אלא לקבל פרס ואצלם אי לא ישולם שכרן יבעטו ויקראו תגר וכמו שאמרו בראש השנה (ד'.) ברש"י ד"ה כאן ותוספות ד"ה בשביל ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל ברי' ואפילו שיחה נאה כל שכן מעשה נאה ואף שכונתם להנאת עצמם ועל כן לא חשיבי כשרים מכל מקום גוף המעשה מיהת נאה ולא יצאה מכלל מצוה קלה מיהת על כן שכרם בעולם הזה ביומו. אבל בני ישראל אין עושים על מנת לקבל פרס ואפילו אומר בפירוש על מנת שיחי' וכו' הרי זה צדיק גמור דחזקתו לא יתהה גם אם לא יהי' כן כי אמיתות רצונינו רק לעשות רצונו יתברך בלבד כמו שאמרו בברכות בלי שום הנאה אחרת כלל וזה כל ישענו וחפצנו ועל כן שכר מצוה מצוה כי אין לנו דבר יקר מזה בעולם הזה שכל חיי העולם הבא אינם יפים כשעה אחת של תשובה ומעשים טובים דהיום לעשותם כתיב שעולם הזה הוא זמן מעשה המצוה ועל כן אין לנו בעולם הזה שכר גדול יותר מזה יבוא על ידו הקדושה שנכנס בלב על ידי מעשה כל מצוה כמו שאומרים אשר קדשנו במצוותיו וצונו וכשמקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה כמו שאמרו ביומא ועל ידי תוספת הקדושה שבלב ניתוסף התעוררות לעשות מצות וכך הולך מעלה מעלה שבכל עובדא ומצוה מה שעושה זוכה לקדושה יתירה ומוסיף במצות ועבודת ה' יותר. ושבעים שני האדם הם דוגמת ז' ימי המעשה ומשנת חמישים עד שישים דוגמת מעלי שבתא דבו עיקר ההכנה לשבת לזכות לקדושה דקבוע וקיימא גם בשביתה ממעשה והשתדלות והוא בימי הזקנה משישים ועד שבעים ששובת מהשתדלות ועבודה בפעל כל כך וכדאשכחן בערכין דמן עשרים עד שישים הוא בערך שוה, ובן שישים ומעלה פחות מערך של בן חמש בזכרים והוא מפני חולשת כחותיו ופעולותיו. אבל כפי טרחו בערב שבת ובימי המעשה שלו כך השם יתברך משפיע לו קדושה יתירה מלמעלה בלב באותן י' שני הזקנה בלא השתדלותו על דרך קדושת השבת בימים, להזוכים לטעום כל אחד לפי מה שהוא. והזוכה לגבורות שמונים שנה באותן י' שנה הקדושה שבלב גוברת בו עוד יותר להיות דוגמת קדושת שבת שבתון דיום הכיפורים תרעא דחירו כשנת היובל אחר שבע שבתות השנים. דשמיטה בשנים דוגמת שבת בימים שהשם יתברך מקדש להיות הארץ שבת לה' ואחר כך זוכה ליובל דבית דין מקדשי ביום הכיפורים שהוא גם כן קדושה דישראל ואותה קדושה מתעלית להיות כקדושת שבת דקבוע וקיימא דבאמת גם כל מעשינו פעלת לנו וכאשר מתדבק במקורו לגמרי בא להרגשת קדושה כזו דגם כל השתדלותו בקדושה הכל קדושה עליונה מעלה מעלה. וזה סוד לא זז מחבבה עד שקראה אמי. דבתי הוא שקדושת האדם נמשכת מהקדושה שלמעלה.