ישראל קדושים · פרק ח׳, כ׳

וכך הוא סדר זמנים להיות מושכים הקדושה מזה לזה ובמקום שמסיים קדושה שלפניו מתחיל שלאחריו ואין רגע ריק מהמשכת קדושה מקדושת הזמנים המקודשים. וכמו בנפשות שבדורות דור הולך ודור בא משה קבל וכו' ומסרה ליהושע וכו' וכששקעה שמשו של זה מיד זרח שמשו של אחר ובקדושין איתא יום שמת וכו' נולד וכו' והנה ביום הלידה א״י עוד מה יהי' ואין שמשו זורח אבל מכל מקום כבר קדושתו העתיד להתגלות אחר כך בו שופעת ומאירה לפני' מיד מיום הולדו וימי האדם משנולד עד שיהי' בן עשרים הם בערך ימים שלפני הקדושה ומבן עשרים עד בן שישים הוא זמן השתדלות האדם בעבודת השם יתברך ולהתקדש בקדושה עליונה ומבן שישים לזקנה והלאה עד יום המיתה הם ימי הירידה ובהם הוא המשכת הקדושה מימים שלפניהם וזקני תלמידי חכמים קדושתם מתוספת כל זמן שמזקינין. כי נראה דחלוקת ג' זמנים אלו הם גם כן נגד כלל ג' קדושות הנזכרות לעיל עד בן עשרים במעלליו יתנכר בקדושה שבו בתולדה מאבותיו. ואחר כך עד בן שישים קונה קדושה מצד עצמו בהשתדלותו ואחר כך הוא מה שהשם יתברך משפיע לו קדושה מלמעלה כל אחד כפי מה שראוי לו ולהרגילו בקדושה עליונה כדי שיוכל אחר מיתה ליכנס לעולמות העליונים ולאדם שטוב שמטעימין לו מפרי מעשיו בעולם הזה זוכה לברכת עולמך תראה בחייך להרגיש אז קדושה מעין עולם הבא ממש שזהו עיקר מה שמקדשין אותו מלמעלה. וכמו קדושת שבת שהוא מעין עולם הבא ואחד משישים בו. והצדיקים לזקנתם יוכלו להרגיש הרבה יותר ויותר אלא שכל זמן שהם חיים בעולם הזה אינו בקנין אלא בראי' בעלמא כלשון עולמך תראה והוא רק כדי להרגילו כנ"ל שיוכל לזכות אחר מיתתו לזה בקנין.