ישראל קדושים · פרק ח׳, ט״ז

והחודש הזה ראש חדשים העיקר דהוא נגד שבט יהודה שהוא הראשון לדגלים. כי דגלו מה שהוא מדוגל ומנושא בכל השבטים הוא הראש והראשון כי הוא עיקרם ושורשם דעל כן נקרא כל ישראל יהודים. וגם מלומד אותו שבט לבער עבודה זרה וכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי כי הוא בשרשו נגד השורש דאל זר שבגופו של אדם שהוא שורש דעשו דעל כן יהודה הרגו כמו שאמרו תוספות גיטין (נ"ה:) ד"ה ביהודה מהספרי דעז"נ ידך בעורף אויביך. כי ישראל עם קשה עורף לטובה או יהודי או צלוב שהוא השורש דיהודה למסירות נפש על קידוש השם נגד עבודה זרה. דעל כן נקרא מרדכי היהודי על שמסר נפשו על שמצא דעבודה זרה בהמן. ונגד זה עשו קשה עורף לרעה שאף שיודע שסופו לאבדון וכמו שאמר על עצמו דהולך למות ועל כן למה לי בכורה מאחר שהולך ליאבד ולמקום המיתה מה לו ולקדושה וידע גם כן דבחירה ביד אדם להציל עצמו מאבדון זה. דזהו השורש ישראל שהי' בו מאבותיו אבל הרשעים הן ברשות לבן שאין יכול להטות ולשנות לבבו מהרע ששקוע בו ואף שיודע שהוא רע וזהו מצד קשיות ערפו ע"י המלך זקן וכסיל המושל בו ומשתרר בעצמיות נפשו כי ממנו כל שפעו וחיותו ועל כן ניתן ליהודה העורף כמו שאמרו ז"ל היינו הניצוח שמצד העורף שהוא מצד השורש דמזה נמשך קשיות העורף כי השורש אי אפשר להשתנות וזהו ההתחדשות דכל שנה שנקבע קדושתו הקודמת בקביעת גמור שאי אפשר להשתנות עוד.