ישראל קדושים · פרק ח׳, י״א

ועל כן אליהו הוכרח להחיות בן צרפית כדי שלא יענש גם הוא על זה שעל ידו בא הקטרוג. וכן מרדכי אף שתיקן את עצמו כיון דלא תיקן אלא עצמו לבד ושאר בני ישראל הרואים להמן מסתמא נשתחוו לו בדבר המלך וגרם בזה התעוררות קטרוג הראשון דצלם וסעודה ועל ידי זה גרם הגזירה על כל ישראל וגם על מרדכי כי הוא הגורם. וזה טעם מ"ש (בב"ק ס':) ע"פ כי תצא אש וגו' ונאכל גדיש דהפורעניות מתחלת מן הצדיקים והיינו לפי שהם הגורמים הקטרוג דלכן בדור שכולו חייב גם כן בן דוד בא ש-וירא כי אין איש וגו' ותושע לו זרועו וגו' מה שאין כן כשיש מיעוט צדיקים גורמים הקטרוג על השאר. ועל כן גם הם בכלל העונש ולפי שהשם יתברך חפץ להטיב וכל העונש לחוטאים על אפו ועל חמתו על כן עיקר ההתחלה על הגורם ולכן גם במרדכי היה עיקר התחלת הגזירה עליו ורצה לתלותו קודם כולם אלו עלה בידו הגזירה כמו שהי' נגזר בתחלה, אבל באמת הוא בתשובתו פעל דעל ידי זה בא גם כן התעוררות התשובה מן השמים לכל ישראל על ידי הגזירה הנמשך מזה ותיקן באמת בזה את עצמו ואת כ"י. והמכה היינו דבר שעל ידי זה בא הגזירה הוא באמת הרפואה לגזירה שבאה על חטא הקודם והרי מעשה זו תיקונו וכשנתרפא אחר כך הקודם ונתברר דהכל לא מלבם רק מצד השאור ומלכיות שזהו שורש הרע שנתלבש אחר שירד והסית בהמן להיות עולה ומקטרג. ואחר כך יורד ונוטל נשמה בגזירת להשמיד להרוג שפעל בקטרוגו וסוף שב הכל על ראשו וקדקדו כי הלא שורשו הוא הגורם לכל הקרירות הקודם שהי' בלבבות דבני ישראל. ועל כן נהפך הגזירה עליו שישא הוא את כל עונות בית ישראל על ראשו. וחיוב הכליה שנגזר נהפך עליהם מאחר דהכל הוא מהם, וליהודים היתה אורה ושמחה ששון ויקר.