ישראל קדושים · פרק ח׳, י״ב

ואמרו ז"ל מגילה (ט"ז:) אורה זו תורה הוא קדושת ישראל שמצד השורש, ושמחה זו יום טוב הקדושה שמצד הזמנים ואף שעיקרם שבת דקבוע וקיימא עיקר קדושתו הנקבע בלבבות בני ישראל הוא כאשר מכנסת הקדושה גם בימי המעשה שמזה הוא קדושת ו' ימי יום טוב דישראל מקדשי שמהם הוא המשכת הקדושה שפעלו בימי המעשה. וכמו שקבלתי כי פסח ושבועות נגד יום ראשון ושהוא ההתחלה דימי המעשה (וכן פסח ראש לכל מועדות) ורביעי (ושבו נתלו המאורות ותורה אור) וראש השנה ויום הכיפורים נגד יום שני וחמישי (שהם ימי דין כמו שאמרו בשבת) וסוכות ושמיני עצרת נגד יום שלישי (שהוא נגד יעקב אבינו ע"ה כידוע, וכן סוכות נגדו כידוע ע"פ ויעקב נסע סוכתה) ויום ששי (שהוא סוף ימי המעשה וכן שמיני עצרת סוף כל מועדות) ועל כן המן בקטרוגו אמר שבת היום פסח היום זכר גם פסח ראש המועדות וכוונתו לכולם. וששון זו מילה בקדושת הברית. ויקר אלו תפילין נראה שהוא הכולל לכל ג' קדושות הנזכרות ועולה על גביהם. על דרך שאמרו ג' כתרים הם תורה כהונה ומלכות וכתר שם טוב עולה על גביהם. והג' כתרים הם ג' קדושות הנזכרות. תורה שבהשתדלות עצמו. וכהונה הוא הקדושה שמאבותיו כמו כל זרע אהרן הם כהנים בתולדה מיחס אבותם. ואף אהרן עצמו זכה לו עוד מאבותיו מיוכבד אמו, שאמרו ע"פ ויעש להם בתים, בתי כהונה. וגם מאברהם שהובטח שתצא כהונה מזרעו כמו שאמרו ע"פ אתה כהן לעולם וכל ישראל זכו לה במעמד הר סיני שנאמר תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש שכל הגוי כולו יהי' קדוש בקדושת כהונה והוא הקדושה שבתולדה מאבות. ובכתובות (י"ג.) איש פלוני וכהן הוא פירש רש"י מיוחס הוא וכל קדושת כהונה הוא ביחס אבות מלידה בבטן ואף מקודם שנבחר אהרן שהיו הבכורים במקומו ג"ז קדושה שבתולדה שנוצר בכור וראשון ולא בהשתדלותו ועל ידי זה זכו למ"ת כמו שאמרו ז"ל שאמר להם הקדוש ברוך הוא לאומות הביאו לי ספר יוחסין כדרך שבני מביאין היינו יחס אבות בקדושה שבתולדה גם בלא השתדלות ועל כן זכו לכפיית הר כגיגית שהקדוש ברוך הוא הכניס בהם כל קדושת התורה גם כן אפילו בעל כרחם ובלא השתדלותם, אבל הוא יהיב חכמתא רק לחכימין לאותם שכבר יש בהם שורש קדושה. והשלימות הוא הקדושה שהשם יתברך מקדש ואינו ביד אדם כלל. וכמו שאמרו לך ה' וגו' לכל לראש ואיתא (ברכות נ"ח סוף ע"א) אפילו ריש גרגיתא משמיא מנו. וכ"י בני מלכים וראוים לאותו אצטלא וכמו שאמרו כי תשא את ראש וגו' שכי אם יש לו נשיאות ראש בפני עצמו במה שהוא מנושא ומדוגל בו מכל ישראל שאין אחר בדומה לו. וד"ז מצד הקדושה שמלמעלה המושפעת לכי אם בפרט, שבד"ז כל אחד מיוחד בחלקו כפי הקדושה השייך לשורשו, שבאותו פרט יש לו נשיאות ראש, דעל זה אמרו אין לך אדם שאין לו שעה, כי כל דבר הוא בעולם שנה ונפש. וכמו שהם פרטי נפשות מיוחדות כך פרטי זמנים מיוחדים וחלוקות כל הזמן שבכל דור כפי הנפשות שבאותו דור ובשעה וזמן המיוחד לאותה קדושה השייך לאותו נפש יש לנפש ההוא התנשאות כל אחד לפי מה שהוא כלי מוכן לקבל.