ישראל קדושים · פרק ח׳, י׳

אבל מכל מקום הרי רבותינו ז"ל קרו לכיהאי גוונא (בעבודה זרה ח' סוף ע"א) עובדי עבודה זרה בטהרה יעוין שם, והוא דוגמת העבודה זרה דהשתחואה לצלם שהי' גם כן בטהרה על פי דין כנ"ל והתרדימה של גלות שנסך היה עליהם הוא הגורם הקרירות והעדר ההתעוררות בהתלהבות אש דת התורה לבער כל שמצא דשמצא דעבודה זרה, וכמו שעשה מרדכי בהשתחואה להמן סיכן נפשו משום שמץ עבודה זרה שחקוק על לבו אף דגזירת ההשתחואה הי' רק לו עצמו לכבודו. והנה אצלו היה זה תיקון על מה שגם הוא חטא בסעודה הנזכרת שגם הוא היה מהם. וכן בהשתחואה לצלם מסתמא היה גם הוא שכבר הגלה בגלות יכני' והי' איש רשום ונודע ומאנשי כנסת הגדולה. והרמב"ם כתב דכל אנשי כנסת הגדולה היה מהם חוץ מחנניה מישאל ועזריה אלא של"י הכרע לזה ואולי נחבאו אבל על כל פנים בסעודה הרי לפי דברי רבותינו ז"ל היה ממונה כנ"ל ות"ח שחטא אל תהרהר דודאי עשה תשובה ומסתמא גם הם כולם ודאי אחר כך נתחרטו. אלא שלתשובה צריך שיזדמן לידו הדבר וינצל ונזדמן למרדכי בזה ענין דהמן והרגיש דהשם יתברך זימן זה ודאי לפניו לתקן חטא הסעודה ועל כן מסר נפשו בזה והועיל לתקן את עצמו בזה דעל כן הי' הוא המתוקן לגאולה זו אבל מכל מקום קלקל קצת לאחרים בזה ומאותה מעשה בא הגזירה כי דבר זה גרם הקטרוג על כל ישראל והוא על דרך שאמרה הצרפתית לאליהו באת אלי להזכיר עוני כי כשאחד צדיק גדול גורם קטרוג על האחרים שעמו שאינן כן. וזה טעם שאמרו בחלק דחנניה מישאל ועזריה מתו אחר כך בעון ולא חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא. ולדעתי חכמי ישראל שבאותו דור הם שנתנו עיניהם בם להתקנא על מעשיהם הטוב דבזה גרם קטרוג עליהם וכל שחבירו נענש וכו' גם הוא נענש על זה גופו. אף שהוא לא פעל רע לא עדיף מבע"ח ודומם דאמרה תורה השחת שרוף וכלה לפי שבאת לאדם תקלה על ידיהם. ואף דשאני אדם דחס רחמנא עלי'. מכל מקום בעידן ריתחא כשנתעורר הקטרוג על אלו נתעורר גם על הגורם לפי שאין הקדוש ברוך הוא רוצה שיוגרם קטרוג על בניו ועבודה זרה מבקשים שלא תעלה קנאת אדם עלי דאף דהמקנא נענש גם הוא נענש.