ישראל קדושים · פרק ח׳, ט׳

וזה שאמר שישנים שאינם עובדים ומבטלים בידים רק כישנים בלא התעוררות ואגב זה בא לההביל גם אידך קדושת דברית וזמנים מאחר דחזי' דישנים ממצות. ומכל מקום הואיל ולא חטאו באמת בלב ולא היה צריך למסור על קידוש השם רק משום הרואין שחשבוהו לחילול השם כי חשבו שהם משתחוים בחשק לבם ככל הגוים. אבל השם יתברך הבוחן לבות וידע דעשו רק לפנים ולא עשו מלבם ועל כן די בעונש גם כן באיום גזירה לפנים כדאיתא בגמרא והסוף נהפך הגלגל על המקטרג כי כן המשפט וכענין השעיר הנושא כל עונות בני ישראל אל ארץ גזירה לראש המקטרג כי הוא שטן הוא יצר הרע והרי הוא עצמו גורם כל החטאים ולפני השם יתברך גלוי וידוע שרצונינו לעשות רצונו והמעכב רק השאור והמלכיות והשאור הוא היצר הרע שבלב והמלכיות המעיקים הם גורמים בשעבודם גם כן והכל אחד כי הוא המסית והוא המקטרג והוא היורד ופועל העונש ומתלבש בהמלכיות ששעבודם הוא לעונש על החטאים. והוא משתדל להוסיף בזה עוד חטא על פשע ושניהם יחד פועלים יותר וכענין השתחואה לצלם שהי' על ידי שניהם יחד. והגם דהחטא הי' בדור נבוכדנצר העונש היה אחרי זה בדור אחשורוש כי כך משפטיו יתברך להיות ארך אפים גם לרשעים אולי ישובו וכל שכן לישראל קדושים. והחורבן היה בחטא מנשה כמפורש בכתובים ולא נחרב בימיו ולא גם מיד בדור שלאחריו כי הקדוש ברוך הוא מאריך רוחי' וגבי דילי'. ואף שהם דור אחר שורש הכנסימן הכל א' בכל דור שהוא שורש דכנס"י. וכן זה לעומת זה שורש הרע שבכל דור גם כן הכל אחד. ושרו של אדום הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות הוא שורש הרע שבעולם והראשית דכל מיני רע דגוים כולם ומתלבש בכל דור באחד או איזה יחידים המיוחדים ברשע באותו דור. ובאותו דור היה המן ראש השטנים ומקטריגים נגד ישראל ומסתמא היה בו התלבשות כח השורש שהוא גם כן היצר הרע כח המסית שבולע הקרירות בלבבות דבני ישראל במה שלא נתלהבו אז למסירות נפש לקדש שם שמים ואחר זמן שעבר ולא שבו כי עדיין היו ישנים ממצות כמו שהוכיח הא שנהנו מסעודת אותו רשע דגם דברי התלמידים שאמרו דעבודה זרה נענשו אינו ד' ריק דלא היה נקבע בגמרא. רק שאף דל"ש להעניש כל כך בשביל חטא המיעוט. ואף שמסתמא היו בני שושן גדולי ישראל שבאותו דור כי מסתמא הגדולים היו דרים בעיר המלוכה. מכל מקום לא הי' כדאי להכריע על ידי כל ישראל לכף חובה. רק כשכבר היה החטא בכ"י לענין התעוררות העונש על שלא שבו שפיר סגי בחטא אלו לעורר הקטרוג על כל ישראל שגם חטאם רק מה שהיו כישנים כי מסתמא לא אכלו שם דברים אסורים שהרי נאמר לעשות כרצון איש ואיש ואין אונס וכל שכן לפמ"ש במדרש רבה דהך איש ואיש הם מרדכי והמן שהיו ממונים בסעודה ומסתמא מרדכי הצדיק היה משגיח על זה שלא יכשלו חס ושלום בני ישראל בשום דבר איסור וכפי הנראה מסתמא מפני כן מינה גם כן אחד מישראל מאחר שרצה להיות כרצון כל אחד וידע דבני ישראל לא אכלי בהדייהו וכמו שאמר המן, ואי אז אכלי, איך אמר המן כן, ועל כרחך דבאמת גם אז לא אכלו ממה שאכלו גוים, רק מאכלים כשרים.