ישראל קדושים · פרק ז׳, ד׳

ובכלל אומה ישראלית יש תלמידי חכמיםם ועמי הארצות שהם דוגמת ימי חול ושבת וכל ישראל קדושים. רק דקדושת עם הארץ הוא מצד השבת הראשונה היינו הקדושה שבשרשם מצד השם יתברך. והתלמידי חכמים הם זוכים לקדושת השבת השניה על ידי השתדלותם בתורה. שזהו עיקר קדושת השבת שבבריאת עולם וזכו לה כל ישראל במ"ת שנעשו אז כולם תלמידי חכמים. ויעא"ה כולל האומה כלול משניהם דעל כן, נקרא בב' השמות יעקב וישראל הרומז לעם הארץ ותלמיד חכם ותחלה נקרא יעקב דידו היינו כח המעשה והפעולה אוחזת בעקב עשו דשמו מורה על כחו ועניינו דעיקרו במעשים ופעולות והשתדלות בעולם הזה שהוא עולם ההשתדלות וגם יעקב הלך בעקבו ואחז בסוף המדגירה דידיה. כי הוא נשתקע בכל קומתו בעשיות גופניות דעולם הזה להיות זה כל חיותו ותכלית כוונתו להשתקע בזה בלבד כי אין לו חיות יותר אלא בעולם הזה עולם המעשה ויעקב אחז בעקביים דמדגירה זו. כי כל קומתו יושב אהלים רק מכל מקום לא המדרש עיקר אלא המעשה והיום לעשותם כתיב ואדם לעמל יולד. ואיתא בסנהדרין (צ"ט ריש ע"ב] אי)י יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה וכו'. כי גם עקימת שפתיו הוי מעשה אלא שהוא מדגירה אחרונה במדרגת המעשים וכידוע דמלכות פה שזהו סוף הקומה דאף על פי שצריך להיות מעשיו מרובין מחכמתו וכמו שימי המעשה הם ו' פעמים נגד השבת היינו נגד החכמה שבלב. אבל לימוד התורה בפה הרי הוא בכלל מעשה וגם תלמוד תורה היא אחת ממצותיה של תורה ועדיפא מכולם. ומה שאמרו איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה היינו דתלמידי חכמים כל שיחתן תורה ומצינו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים וידוע שהעלאת הניצוצות הקדושים מדברים התחתונים שזהו תכלית השתדלות דעולם הזה. הוא על ידי שיחה בענייני עולם הזה בבינה הראויה יותר מעל ידי תורה כנודע בספרן של צדיקים. וזהו הס"ד איני יודע וכו' מעין דוגמת הבראשית רבה הנזכר לעיל איני יודע במי חפץ וכו'. ופשטו דלעמל תורה דמכל מקום עיקר הכל הוא התורה שממנה חיות הכל וכשמגיע לשלימות דברי תורה שהוא תכלית שלימות הקדושה עד רוח הקודש ותח"ה ממילא נאבד כל הרע ומתעלה כל הטוב והניצוצות קדושים שזהו תחית המתים כידוע.