ישראל קדושים · פרק ז׳, ל״ו

וקדושת המעמקים דישראל שהוא סוד שאי אפשר להתגלות כלל בעולם הזה הוא המתגלה בפורים על ידי הביסום יום אשר נחו היהודים מאויביהם שזכו לטעום בחול מעין המנוחה דשבת שאז הוא זמן דמחיית עמלק והי' בהניח וגו' תמחה וגו' ובהניח הוא קדושת השבת מנוחה שלימה שאתה רוצה בה שזכו לזה יעקב ובניו שינוחו בו. ויעקב ובניו הם י"ג ויוסף נחלק לב' הם י"ד ועם יוסף הם ט"ו והם י"ג וי"ד ימי המחיי' דעמלק וי"ד וט"ו ימי הנוח. ואסתר סוף כל הנסים הוא סוף כל קדושת הזמנים עד שהגיע לקדושת יום שאין בו שביתה ממלאכה דיום טוב לא קבילו רק משתה ושמחה. והוא נעוץ בתחלתן של קדושת הזמנים שהוא קדושת יום השבת שהוא ראש כל הנסים בבריאת עולם כולו יש מאין והכל בשביל ישראל אלא שלא נעשה באתערותא דידהו ושהם מקדשי דעדיין לא היו בעולם והסוף שהוא ימי הפורים בו נתגלה דגם כל הקדושה דישראל מקדשי אינו מצד עצמם והשתדלותם רק הכל בקדושה דקבוע וקיימי בקרבם וזה מתברר בשעת הביסום עד שלא ידע כנ"ל דמתגלה דעצמיותם כולו קודש לה'.