ישראל קדושים · פרק ז׳, ל״ה

ועל כן התחלת המגילה ממשתה אחשורוש שהי' גם כן שמחתו על דמטו שבעים ולא אפריק (כמו שאמרו מגילה י"א:) אחיו של ראש (כמש"ש.) הוא נבוכדנצר שהוא רישא דצלם הטמא כי הוא גם כן משורש דראשית גוים דעכי אם רפינו את בבל ולא נרפתה שלא רצו להכניס מזרעו תחת כנפי השכינה כמו שאין מכניסין מזרע עמלק. וכן אחשורש נתחבר להמן וגם אז אחר שהסכים בגזירה נאמר שישבו לשתות. ועל ידי זה השיב השם יתברך אפו מעל בני ישראל כמו שאמרו בנפול וגו' פן וגו'. וזהו והי' כאשר וגו' ממש כח השמחה דלהטיב שהי' בחשק ושמחה ונמשך ממקור החסד המרבה להטיב כן מה שישיש את שונאי ישראל להרע חס ושלום זהו גם כן המשכת חסדים טובים לעמו ישראל כי על ידי זה יבוטל הדבר ואדרבא יהפך הגלגל עליהם ויהי' מזה אדרבה שמחה ומשתה לישראל והמן הכניס עין רע בקדושת הזמנים דבני ישראל דמפקי לכולי שתא בשבת היום פסח היום דעבודה זרה כל קנאתו של אותו רשע על בני ישראל שעיקר הקדושה אצלם בשביתה ונייחא ועל ידי זה ממשיכים קדושה לימי המעשה שיוכלו גם כן לישב על התורה ועבודה ולא יצטרכו לייגע בענייני העולם הזה ומלאכתן מתברכת כמו שאמרו בחסידים הראשונים מה שאין כן בגוים דיום ולילה לא ישבותו אבל כשישראל אוכלין ושותין ושמחים עוסקין בשירות ותשבחות ואו"ה בדברי תיפלות ובכוסו אדם ניכר וזהו המועד שנוסד עוד על מפלת המן שחייב לבסומי בו להיות ניכר בכוסו שבו הוא ההכרה לתוקף קדושת ישראל כי נכנס יין יצא סוד ונתגלה הנעלם שבמעמקי לבו דישראל קדושים דביקים במעמקי לבם בקדושת השם יתברך צור לבבם וחלקם ויונקים מקדושת השבת דקבוע וקיימא וממנו ממשיכים קדושה לכל הזמנים דישראל מקדשי ומשם הקדושה חופפת עליהם בכל ימות השנה כולה ואפילו שהנגלה ל"י כן. ומאומות בהיפך אפילו פושט טלפיים בנגלה בפנימיות אין להם שייכות לקדושה כלל וסורו טמא קראו למו על מעמקיהם.