ישראל קדושים · פרק ז׳, ל״ג

ומכל מקום דייק ואמר גביר שמתיו לך לו ביחוד ועל העבדות לא אמר אותך נתתי כי עשו מצריך עיון שנק' ישראל מומר הרי היה לו עדיין קצת שייכות לשם ישראל ופו"י דעל כן זכה להיות ראשו קבור במערת המכפלה בעיטפירוש דיצחק ומ"ש אחר כך כל אחיו לא קאי עליו עצמו דל"ש לשון כל. אף דגם בברכת יעקב נאמר ל' רבים לאחיך וישתחוו בני. היינו דלחד ברא קרו בני כדאיתא (בבבא בתרא) אבל ל' כל ודאי לא שייך על חד. רק רצה לומר על בניו דבני אחים נקראים אחים כמו שאמרו באברהם ולוט אנשים אחים אנחנו ועבדות לא נזכר בברכה על אחיו רק על עמים ובניו שפיר הם בכלל כל העמים ואין להם שום שייכות לשם ישראל עוד. אבל בברכתו לעשו אמר לו ואת אחיך תעבוד וזה חידש עתה בברכתו לו שגם הוא עצמו יעבוד וזה לבד הוא הברכה לו כי הרגיש שאין ראוי לברכה מעתה ורק מה שהשם יתברך בראו ונותן לו חיות מה שראה גם בו צורך בבריאה ולא להוסיף עוד ועל כן מ"ש תחלה הנה משמני וגו' אמר בל' הנה דמשמע שזה דבר נכון ומזומן לפניו ולא שהוא ברכו בזה כמו שאמרו ליעקב ויתן וגו' רק שסיפר לו מה שרואה ברוח הקודש מה שהוא מוכן לו מהשם יתברך. והוא ברכו שיעבוד ליעקב שזהו תכלית שלימות עשו וכל האומות כשיהיו עבדים לישראל. ורק כאשר תריד שתהי' בתכלית הירידה אז ופרקת וגו' שזהו ירידתך. אבל מעלתך הוא שתעבדנו. ואיתא על זה והי' שהוא לשון שמחה ואף על פי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים אפילו מאו"ה היינו שאר אומות אבל עמלק מזרע עשו כתיב בי' תמחה ואפילו גרים אין מקבלים מהם וכן לעתיד לא ישאר מהם כלום דכל זמן שיש מזרעו בעולם אין השם שלם והכסא שלם ודאי השם יתברך שמח במפלתו. ושורש הפריקת עול דישראל מעליו שבעשו הוא בכח עמלק וזהו תכלית הירידה שלו ולעולם מפלת עמלק הוא כאשר רוצה לפרוק עול של ישראל מעליו.